מאמרים - משפט

מצאתי את עצמי לפני כשבוע יושב מול אדם, פליט מניגריה, המוחזק בבית מעצר גבעון. ככל הנראה הוא מוחזק שם עקב טעות בירוקרטית. הסדרי האבטחה שם אינם קפדניים כפי שהם כאשר באים לבקר אסיר מורשע או עציר. מאידך התחושה כשנפגשים עם אדם המוחזק במשמורת אך בשל כך שפגה אשרת השהייה שלו, קשה מאוד. הפרק הרביעי לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952 מגדיר את סמכות המדינה להרחיק ולהחזיק במשמורת שוהים שלא כדין, אשר אין בידיהם רישיון ישיבה בישראל. החוק קובע כי מי ששר הפנים הוציא נגדו צו הרחקה מישראל יוחזק במשמורת עד לביצוע הצו, אלא אם שוחרר בערובה

בקרוב, יערך טקס ההסמכה של לשכת עורכי הדין בישראל, השני לשנה זו, בו יצטרפו כאלף עורכי דין חדשים אל העוסקים במקצוע. שנים רבות זועקים ראשי הלשכה שהמקצוע מתדרדר, המצוקה גדולה והמציאות קשה

בפסק דינו בעניין מור (רע"א 4447/07), הציב בית המשפט העליון את חופש הביטוי, ועימו את הזכות לאנונימיות ברשת, במעמד על חוקתי. באותו עניין ביקש מטפל אלטרנטיבי אשר נפגע מ – talkbacks באינטרנט להורות לספקית האינטרנט לחשוף את פרטי הגולש "המעוול" לכאורה על מנת שיוכל להגיש כנגדו תביעת דיבה ולשון הרע. שופטי הרוב, אשר דחו את הבקשה, קבעו, מפי כבוד המשנה לנשיאה ריבלין, כי כל עוד לא הוסדר נושא חשיפת פרטיו של גולש אנונימי באינטרנט על ידי המחוקק אין בגדרי סמכותו של בית המשפט להתיר חשיפה זו