"גבולות מדיניים אינם אפילו גבשושית האטה על אוטוסטראדת המידע", מצטטת השופטת ד"ר מיכל אגמון גונן בפסק דינה בעניין ה- Premier League (1636/08), תוך שהיא סוקרת את הקשיים הניצבים בפני בית המשפט הישראלי בדונו בשאלת הסמכות הבינלאומית בקשר עם פעילותו של אתר אינטרנט
באותו מקרה נדון אתר המעביר ברשת האינטרנט, באמצעות תוכנה לשיתוף קבצים, אירועי ספורט בשידור חי (ובחינם) ובכללם את משחקי הכדורגל של ליגת הכדורגל המקצוענית באנגליה. פסק הדין מעלה שאלות מגוונות ומעניינות בתחום האינטרנט, אשר עוד ידוברו רבות.
במאמר זה נבקש לסקור את נושא הסמכות הבינלאומית בלבד. בין שאר הקשיים העומדים בפני בית המשפט הישראלי בדונו בשאלת הסמכות הבינלאומית, עליהם מצביעה השופטת ד"ר מיכל אגמון גונן, הם ריבוי של גורמים או נוכחות בינלאומיים וכן יכולת אכיפה מוגבלת של פסק הדין, אם יינתן.
" קושי נוסף בחשיפת פרטי גולשים, נובע מהעובדה שחקיקה המאפשרת חשיפה כזו היא מדינתית, בעוד שהרשת היא גלובלית. הגלובליות של רשת האינטרנט מקשה גם היא על האכיפה. לאחרונה התעוררו מספר מקרים בהם צווים של בתי משפט במדינה אחת לא נאכפו משם שספקי האינטרנט או השרתים ועליהם החומר המפר היו במדינה אחרת שם החוק שונה. כיום, ניתן להתקשר עם ספק שירות במדינה זרה, או לשמור את החומר המפר על שרתים במדינה זרה, בה החקיקה מגנה יותר על חופש הביטוי וכתוצאה מכך על האנונימיות ברשת". בפסק דינה מפנה השופטת ד"ר מיכל אגמון גונן, להלכה הנוהגת בארה"ב, ולפיה, בלשון הכללה, יקנה בית המשפט האמריקאי סמכות אם יש באתר, בתכניו או בפעילותו פנייה מיוחדת לאזרחי ארה"ב או שהוא מאפשר פעילות אינטראקטיבית על ידם.
גם לאור תקדימים מפי בתי המשפט בישראל (3137/04, 90861/07), קבעה השופטת ד"ר מיכל אגמון גונן, כי לכאורה לבית משפט בישראל הסמכות לדון בהפרת זכויות יוצרים ברשת כאשר הפעילות או התכנים מכוונים ומיועדים לישראל (מעבר לאפשרות הצפייה של גולשים מישראל, כמו כל גולש אחר בעולם). עם זאת במקרה הספציפי, ד"ר מיכל אגמון גונן נמנעה מלהכריע בסוגיית סמכותו של בית המשפט בישראל, או בנאותות הפורום, והפנתה קריאה להסדרה בינלאומית של הנושא: "נראה כי בכל הנוגע לרשת האינטרנט יש צורך לקבוע מדיניות בינלאומית בנושא זה, שאחרת לכל מדינה תהיה סמכות ומנגד לשום מדינה לא תהיה סמכות..."
קריאה זו להסדרה בינלאומית של הסוגיה אינה חדשה, ומשותפת היא לכותבים ופוסקים ברחבי העולם. הקושי הכרוך בכך הינו מובן, ועניינו, בין השאר באינטרסים סותרים בין מדינות. בנוסף, אף אמנות אשר תסדרנה את הנושא, עלולות להיתקל ב"איזורי מקלט" אם לא תיחתנה על ידי כלל מדינות העולם. מעניינת בהקשר זה עמדתו של פרופ' David G. Post (Oxford), כפי שבאה לידי ביטוי בסיפרו (המרתק) "In Search of Jefferson's Moose", (2009).
בסיפרו הנ"ל מנסה פרופ' פוסט לעמוד על ההיסטוריה של האינטרנט, מהותו, הגיונו הפנימי וחוקיו הפנימיים (טכנולוגיים ואחרים). לטעמו האלטרנטיבה, לפיה יהא כל אתר אינטרנט (או - כל חבר בקהיליה האינטרנטית) חשוף לסמכותו של כל בית משפט בכל מדינה שהיא, על פי דינה המקומי, הינה בלתי אפשרית ויש בה כדי ליצור כיאוס משפטי וחוסר בהירות מוחלט באשר לדין החל (ביקורת חריפה הוא מטיח בפסק דינו של בית המשפט הצרפתי (משנת 2000) אשר הטיל על Yahoo, מכוח הדין הצרפתי, את החובה למנוע מגולשים בצרפת גישה לפרסומים נאציים ופריטים נאציים המוצעים למכירה באתר. יצויין, בהחלטה מאוחרת בארה"ב סרב בית המשפט האמריקאי לאכוף פסק דין זה בשל הפגיעה בזכות החוקתית (על פי החוקה האמריקאית) לחופש הביטוי).
תוך שהוא שואב ממקורותיו ורעיונותיו של תומאס ג'פרסון, כבסיס לחקירת הרצוי בכל הקשור לדיני האינטרנט ככלל, מבקש פרופ' פוסט להכיר בקהיליית האינטרנט כקהילה, אשר מחוסרת אמנם גבולות טריטוריאליים, אך בעלת זכויות (אם לא זכויות יסוד) לשלטון עצמי, ובלשונו הוא – "it's all just people in one place interacting and communicating with other people in other places. So why not begin by recognizing their right – perhaps even their inalienable right to govern themselves as they see fit? Why not let those who choose to enter, and to interact within, these online communities make their own law, deciding for themselves how they'd like to order their affairs?" . אין זה מן הנמנע לטעמו של פרופ' פוסט, כי נושא הדין יוסדר מתוך ועל ידי קהיליית האינטרנט עצמה, באופן שיעוצבו תהליכים ומוסדות חוקיים ושיפוטיים נפרדים, ההולמים את אופיו של האינטרנט וייחודה של קהיליית האינטרנט [?!].
אכן, האופי הגלובאלי של רשת האינטרנט מציב קשיים רבים בפני בתי המשפט בבואם לשקול את שאלת הסמכות הבינלאומית ותחולת הדין המקומי, והפתרונות בהקשר זה שונים בין המדינות השונות. עד להסדרה בינלאומית, ככל שתהייה, פסק הדין הנ"ל מזכירנו כי יש בפעילות אינטרנטית חשיפה לדין זר שהינה באופן עקרוני בלתי מוגבלת, ותלויה בדין ובפסיקה המקומיים בכל מדינה ומדינה. בפרט, ועל אף שאין בכך כדי למנוע חשיפה באופן מוחלט, אתר אינטרנט המכוון את פעילותו לקהל יעד במדינה מסויימת, מומלץ כי יקדים וילמד את הדין הרלוונטי לפעילותו באותה מדינה תוך שהוא לוקח בחשבון את האפשרות כי בית המשפט הזר יכול ויאכוף סמכותו על הפעילות האינטרנטית. בנוסף, יתכן כי התנייה מפורשת באתר האינטרנט בדבר שווקי היעד יהא בה כדי לסייע, על מנת למנוע הידרשות של בתי המשפט בפורומים אחרים לסוגיות הכרוכות בפעילות האתר.
הכותבת היא עו"ד שירלי דהן, שותפה במשרד עורכי הדין אפשטיין, חומסקי, אוסנת ושות'
