המפגש בין דיני הירושה לדיני המשפחה הוא צומת רגיש במיוחד. שאלות כמו מה דינו של בן זוג בהליכי פירוד שטרם הסתיימו בגט, או כיצד משפיע איזון המשאבים על חלקו בירושה, דורשות בקיאות משפטית מעמיקה. במצבים מורכבים אלו מומלץ להיעזר בשירותיה של עו״ד רחל שחר מומחה בתחומו גירושין וירושה, אשר יודעת לנתח את המצב המשפטי הן בראי דיני המשפחה והן בראי חוק הירושה, ולהבטיח כי הזכויות הרכושיות יישמרו במלואן גם בעיתות משבר.
מה מקבל בן הזוג בירושה על פי דין?
סעיף 11 לחוק הירושה מפרט את חלקו של בן הזוג בעזבון כאשר אין צוואה. ראשית, בן הזוג נוטל את המיטלטלין השייכים למשק הבית המשותף, לרבות מכונית הנוסעים. לגבי שאר הרכוש (דירות, כספים, השקעות), החלוקה תלויה בזהות שאר היורשים:
אם המנוח הותיר ילדים או הורים – בן הזוג יורש מחצית (1/2) מהעזבון.אם המנוח הותיר אחים או סבים (הורי הורים) – בן הזוג יורש שני שלישים (2/3) מהעזבון.אם לא נותרו קרובים מהמעגלים הללו – בן הזוג יורש את העזבון כולו.
החוק מעניק הגנה מיוחדת בכל הנוגע לדירת המגורים: אם בני הזוג היו נשואים שלוש שנים או יותר וגרו יחד בדירה הכלולה בעזבון, בן הזוג יקבל את מלוא הזכויות בדירה (100%), בנוסף לשני שלישים משאר העזבון (במקרים בהם היורשים הנוספים הם אחים או סבים).
ידועים בציבור: "מעין צוואה"
חוק הירושה היה מתקדם לזמנו והכיר במוסד הידועים בציבור כבר בשנת 1965. סעיף 55 לחוק קובע מנגנון המכונה "מעין צוואה". איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם כשאינם נשואים לאחרים, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהיה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים.
משמעות הדבר היא שידוע בציבור נהנה מאותן זכויות ירושה כמו בן זוג נשוי, ובלבד שלא נכתבה צוואה הקובעת אחרת. סעיף זה מדגיש את החשיבות בעריכת צוואה עבור זוגות שאינם מעוניינים כי ברירת המחדל של החוק תחול עליהם, או עבור זוגות פרודים שטרם הסדירו את מעמדם רשמית.
היחס בין הכתובה, איזון משאבים וירושה
סעיף 11(ג) לחוק עוסק בממשק שבין זכויות מכוח הנישואין לזכויות הירושה. החוק קובע כי סכומים המגיעים לאלמנה מכוח הכתובה ינוכו מחלקה בעזבון. כלומר, היא אינה יכולה לקבל "כפל מבצעים" – גם את מלוא הירושה וגם את הכתובה, אלא הכתובה נחשבת כמקדמה על חשבון הירושה.
לעומת זאת, החוק מבחין בבירור בין ירושה לבין זכויות רכושיות מכוח חוק יחסי ממון. זכויות שמגיעות לבן הזוג מכוח איזון משאבים (חלוקת רכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים) או מכוח הסכם ממון, אינן נגרעות מחלקו בירושה. המשמעות היא שבן הזוג מקבל קודם כל את מחצית הרכוש המשותף השייכת לו בזכות, ורק המחצית הנותרת (שהיא עזבון המנוח) מחולקת בין היורשים, כאשר לבן הזוג יש חלק גם בה. הבחנה זו קריטית במיוחד בסכסוכי גירושין שנקטעו עקב פטירה, שכן היא מחייבת הפרדה ברורה בין "מה שלי" לבין "מה ירשתי".
