אי פרסום תקנון למניעת הטרדה מינית – עלול לחשוף את המעסיק לתביעה במקרה של הטרדה. בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, חייב את פר"ח (מכון דוידסון), לפצות רכזת שעברה הטרדה מינית בסך כולל של 17,000 ₪, בגין אי פרסום תקנון למניעת הטרדה מינית, כנדרש עפ"י החוק
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת בהרכב בראשות השופטת אורית יעקבס, קיבל חלקית את תביעתה של רכזת פר"ח שפוטרה, לאחר שהתלוננה כי הוטרדה מינית על ידי רכז אחר. בפסק הדין נקבע כי פר"ח (מכון דוידסון), הפר את חובותיו כמעביד לעניין מניעת הטרדה מינית, בכך שלא תלה את התקנות למניעת הטרדה מינית כפי שהחוק מחייב.
בפסק הדין נקבע כי סעיף 7 לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח – 1998, קובע את האמצעים שעל המעביד לנקוט למניעה של הטרדה מינית, וסעיף 7 לחוק מטיל אחריות על המעביד בגין אירוע הטרדה מינית שביצע עובד במסגרת יחסי העבודה, זאת בהתבסס על ההנחה שעל המעביד חלה חובת הדאגה לרווחת העובדות וסיפוק סביבת עבודה "נקייה" מהטרדה מינית.
הרכזת, אשר יוצגה במסגרת פרויקט האכיפה של שדולת הנשים בישראל, טענה בין היתר באמצעות עוה"ד אודליה לוי-אטינגר ממשרד לוי-אטינגר בוטון ושות', כי פוטרה מתפקידה לאחר שהגישה תלונה על הטרדה מינית כנגד אחד מעובדי המכון, טענה שנדחתה, אשר קבע כי הרכזת פוטרה מטעמים עניינים. לצד זה, קבע בית המשפט כי על המכון מוטלת האחריות לעשות כל שביכולתו על מנת למנוע הטרדה מינית בין כתליו, דבר אשר לא נעשה כראוי.
החוק למניעת הטרדה מינית מאמץ מנגנון המטיל אחריות על מעבידים, אולם מאפשר להם להגן על עצמם מפני אחריות אם מילאו את הדרישות הקבועות בחוק. נקבע כי מודל זה שם דגש על חובת האמון המיוחדת הקיימת בין המעביד לעובד, כאשר הפתרון המופיע במודל זה מעודד מעבידים לטפל בתופעה של הטרדה מינית בעבודה, שכן אם יטפלו בבעיה כראוי לא יחויבו באחריות משפטית.
לדברי עו"ד לוי- אטינגר, "על המעסיק מוטל נטל השכנוע להוכיח שקיים את חובותיו על פי חוק. במקרה זה, נקבע כי הנתבע לא הרים את נטל השכנוע כאמור, משום שלא הוכח כי הוא פרסם את התקנון למניעת הטרדה מינית כנדרש בחוק. פירסום תקנון מונע הטרדות מיניות באירגון וגם יכול לספק הגנה למעסיק במקרה של הטרדה מינית שבוצע ע"י עובדו".
