כך שלמעשה יכלה אותה אשה לפנות לרשם הירושות ולבקש צו לקיום הצוואה, כשחובתה היחידה כלפי משפחתו של המנוח ובכלל, היתה לפרסם פעם אחת בעיתון יומי כלשהו על כוונתה זו. כתוצאה מכך, אשתו וילדיו של המנוח (שאולי לא חושדים בקיומה של צוואה המנשלת אותם ואולי במקרה פספסו את הפרסום בעיתון) יכולים למצוא את עצמם עומדים מול שוקת שבורה. לדוגמא, אם דירת המגורים של המנוח ואשתו רשומה על שמו של המנוח (בחלקה או במלואה), מרגע שניתן צו קיום הצוואה, יכולה המאהבת בקלות רבה להעביר על שמה את הזכויות בדירה. נכון הדבר גם בנוגע לחשבונות בנק וזכויות נוספות הרשומות על שמו של המנוח – מרגע שניתן צו קיום הצוואה, הבנקים והמוסדות הפיננסיים יעבירו את הכספים ליורשים ע"פ הצוואה, ובמקרה שלנו – למאהבת היקרה.
אם כן, המחוקק נתן ליבו לבעיה זו, ובחודש אוגוסט פורסם תיקון לסעיף 14 לתקנות הירושה, אשר אולי פתר את הבעיה במקרה של המאהבת שלנו, אך עדיין פספס ולא נתן את הדעת עד הסוף לדינמיקה משפחתית שנוצרת סביב צוואה מנשלת. וכך תוקנה תקנה חדשה הקובעת שבמקרה ואדם נפטר ומותיר אחריו צוואה שלא מורישה דבר לכל הפחות לבן משפחה קרוב אחד (ילד, הורה, נכד, אח או בן זוג) קמה חובה על הזוכה בהתאם לצוואה להודיע על קיומה של הצוואה לילדי המוריש ולבן זוגו. כביכול נפתרה הבעיה – המאהבת שלנו תחוייב לעדכן את הילדים והאשה, אלו יוכלו להתנגד לצוואה ובא לציון גואל. אך עם זאת, המחוקק למעשה פתר רק את מקרי הקיצון – מקרים בהם מנוח מוריש את נכסיו לאדם זר אשר אינו חלק מהמשפחה, או שהוריש את רכושו לקרוב משפחה רחוק.
עם זאת, המקרים השכיחים הם דווקא המקרים בתוך המשפחה - כאשר אחד האחים מנושל או שרק אחד האחים זוכה בהתאם לצוואה, כאשר בן הזוג מנושל על חשבון הילדים או הפוך – אלו המקרים עליהם היה על המחוקק להתייחס ואותם הוא למעשה זנח.
הבעיתיות באי הידיעה על קיומה של צוואה מנשלת קיימת לא רק במקרה והזכויות מצוות לאדם זר מחוץ למשפחה. גם כאשר "רק" אחד הילדים מנושל או "רק" בן הזוג מנושל פערי המידע והעדר ידיעה על קיומה של צוואה יכול ליצור מצבים אבסורדיים ויכול למנוע מימוש זכויות. מדוע אם כן, בחר המחוקק להבחין בין מצב בו חלק מבני המשפחה מנושלים לבין מצב בו בני המשפחה מנושלים כולם? בסך הכל מדובר בהוראה הנוגעת להודעה והמצאה של צוואה ועדכון בדבר קיומה. אין הבדל מהבחינה הזו אם המחלוקת היא בין בני משפחה או בין זרים. חבל שלמרות שקמה הזדמנות לתקן עיוות מהותי, המחוקק למעשה הותיר את המצב על כנו, ופתר רק בעיה הנוצרת במקרי קיצון נדירים.
שירה נוחומוביץ היא עורכת דין בתחום דיני המשפחה והירושה
