דעות

הרב זלמנוביץ: רכשו לילדים תחפושת של דמות חינוכית כמו מרדכי היהודי או אסתר המלכה שסיכנו עצמם למען הצלת היהודים שחיו תחת שלטון אחשורוש. בפורים מותר לגבר ללבוש בגדי אישה ולאישה בגדי גבר ובלבד שלא יתערבבו מחשש לפריצות. עדיף להתחפש בפורים לגוי טוב מאשר ליהודי רשע.

שלום לכל מי שטורח לקרוא את מה שאני כותב כאן. לי קוראים אשר. נעים מאד. בתחנה קוראים לי "אשר דוגרי". למה אני, מה שנקרא, בנ'אדם שחושב ישר ומדבר דוגרי. בלי לסנן. מהלב. אני לא איזה גנרל או פוליטיקאי משופשף, אני בן אדם פשוט. נהג מונית סך הכל. עובד קשה להביא פרנסה הביתה. אבל בתור נהג מונית, תדעו לכם, אני רואה ושומע הרבה אנשים, ואפשר להגיד שאני מכיר טוב מאד, ומרגיש טוב מאד, את איך שהעם חושב ומרגיש. אפשר אפילו לקרוא לי "מדד הרגשות של העם". התחלתי לדבר על המצב עם איזה אשה אחת שעלתה לי למונית היום ואז היא ספרה לי את הסיפור הזה אז תקשיבו גם אתם.

הוא הופיע משום מקום. פשוטו כמשמעו. משטרת-ישראל הייתה זקוקה למפכ"ל חדש. האחרון הגיע לסיום תקופת-הכהונה שלו. ניצבים בכירים אחדים הואשמו בהטרדה מינית של פקודותיהם. אחד התאבד אחרי שהואשם בשחיתות. היה דרוש מועמד מבחוץ. כאשר הכריז בנימין נתניהו על בחירתו, הכול הופתעו. רוני אלשיך? מאיפה הוא צץ, לכל הרוחות? הוא לא נראה כמו שוטר, חוץ מהשפם. מעולם לא היה לו מגע עם עבודת המשטרה. למעשה היה סגן ראש השב"כ. לשונות רעות לחשו שהייתה סיבה פשוטה למינוי המוזר: ראש השב"כ עמד לסיים את תפקידו. נתניהו לא רצה למנות את אלשיך במקומו. על כן שלח אותו ללשכת המפכ"ל.

ההלכה מחייבת להתפלל בבית כנסת עם מחיצה בין גברים ונשים. מאבקן של נשות הכותל להתיר להן למלא תשוקתן להתחבר אל הבורא עולם באמצעות התפילה שתערך ליד שריד בית מקדשנו, בערבוב גברים ונשים, נוגד את ההלכה

אחרי הקמת המדינה התגלה אלוהים לדויד בן-גוריון ואמר לו: "היטבת עם עמי. הבע משאלה ואמלא אחריה." "אני מבקש שישראל תהיה מדינה יהודית ודמוקרטית, ותכלול את כל ארץ-ישראל," השיב בן-גוריון. "זה יותר מדי אפילו בשבילי!" קרא אלוהים, "אבל אתן לך שניים מהשלושה. אתה יכול לבחור בין ישראל יהודית ודמוקרטית, אבל רק בחלק מארץ-ישראל. או שתבחר במדינה דמוקרטית בכל הארץ, שלא תהיה יהודית. או שתבחר בישראל יהודית בכל הארץ, שלא תהיה דמוקרטית." מאז לא שינה הקדוש-ברוך-הוא את דעתו.

לא קל להיות ערבי בישראל. לא קל להיות אישה בחברה הערבית. לא קל להיות ערבי בפוליטיקה הישראלית. ואפילו עוד פחות קל להיות אישה ערביה בכנסת. חנין זועבי היא כל אלה ביחד. אולי זוהי הסיבה לחיוך הנצחי שלה – חיוכו של אישה שהצליחה, למרות הכול. החיוך הזה יכול להיות מרגיז. מרגיז ופרובוקטיבי. בימים האלה נחלה זועבי הישג ששום אישה ערביה בישראל עד כה לא יכלה אף לחלום עליו: כל הארץ מדברת עליה. לא במשך שעה, לא במשך יום, אלא במשך שבועות. רוב היהודים שונאים אותה בלב ובנפש. החיוך של זועבי שופע תחושת-ניצחון.