דעות

הצילו! אני נכנס לתוך שדה-מוקשים! אין לי ברירה. לשדה-המוקשים הזה יש שם: BDS. חרם, ביטול השקעות, עיצומים. לעיתים קרובות שואלים אותי מה יחסי לתנועה הבינלאומית הזאת, שהוקמה על-ידי פעילים פלסטיניים והמתפשטת בעולם כמו שריפת יער. נדמה לי שממשלת ישראל מתייחסת עכשיו לתנועה זו כאל איום מדרגה ראשונה – יותר מאשר לדאעש או לאיראן. שדה-הקרב העיקרי הוא העולם האקדמי. התומכים הקנאים של BDS מנהלים ויכוחים חריפים ומרים עם התומכים של ישראל, שהם לא פחות קנאים. שני הצדדים משתמשים במתווכחים מנוסים, בטכסיסי-תעמולה, בטענות-שווא ובשקרים ממש. זהו ויכוח מכוער, והוא הופך למכוער עוד יותר. לפני שאבטא את עמדתי בנדון, אני רוצה לנקות ולדייק את השיח. על מה הוויכוח?

הטראמפ האחרון: איכר בא בפעם הראשונה לעיר הגדולה, מבקר בגן-החיות ועומד במשך שעות לפני כלוב הקנגורו. "אין חיה כזאת!" הוא ממלמל לעצמו. אני צריך להודות שהייתה לי הרגשה זהה כשראיתי בפעם הראשונה את דונלד טראמפ בטלוויזיה וכששמעתי שהוא מועמד לתפקיד נשיא ארצות-הברית. "לא יכול להיות," אמרתי לעצמי. "זו בטח בדיחה!". אמנם, האמריקאים מסוגלים להרבה דברים. מפעם לפעם הם לוקים בהתקף של שיגעון קולקטיבי. ג'ו מקארתי למשל. אבל לא עד כדי כך. זה יותר מדי!

אסור להתייחד אפילו עם חיילת הנושאת על גופה נשק: צה"ל חייב להקפיד הקפדת יתר על הפרדה בין חיילים וחיילות. לו הקצין שומר המצוות, תא"ל אופק בוכריס, היה מקפיד על איסור ייחוד, היה נמנע מהתסבוכת אליה נפל.

מדרש תנחומא: משה רבינו נושא באחריות מניסטריאלית למעשה העגל. תחקיר הצבא, מטיל אחריות על מפקד עוקץ, המפקד של החיילים שנכנסו בטעות למחנה הפליטים קלנדיה ונתקלו בהמון המבקש לעשות בהם לינץ'. הצבא החליט לרשום הערה פיקודית למפקד יחידת עוקץ. אין זה צודק, כך סובר הרב אפרים זלמנוביץ הרב הראשי מזכרת בתיה.

הרב זלמנוביץ: רכשו לילדים תחפושת של דמות חינוכית כמו מרדכי היהודי או אסתר המלכה שסיכנו עצמם למען הצלת היהודים שחיו תחת שלטון אחשורוש. בפורים מותר לגבר ללבוש בגדי אישה ולאישה בגדי גבר ובלבד שלא יתערבבו מחשש לפריצות. עדיף להתחפש בפורים לגוי טוב מאשר ליהודי רשע.

שלום לכל מי שטורח לקרוא את מה שאני כותב כאן. לי קוראים אשר. נעים מאד. בתחנה קוראים לי "אשר דוגרי". למה אני, מה שנקרא, בנ'אדם שחושב ישר ומדבר דוגרי. בלי לסנן. מהלב. אני לא איזה גנרל או פוליטיקאי משופשף, אני בן אדם פשוט. נהג מונית סך הכל. עובד קשה להביא פרנסה הביתה. אבל בתור נהג מונית, תדעו לכם, אני רואה ושומע הרבה אנשים, ואפשר להגיד שאני מכיר טוב מאד, ומרגיש טוב מאד, את איך שהעם חושב ומרגיש. אפשר אפילו לקרוא לי "מדד הרגשות של העם". התחלתי לדבר על המצב עם איזה אשה אחת שעלתה לי למונית היום ואז היא ספרה לי את הסיפור הזה אז תקשיבו גם אתם.