השבוע התפרסם עניינו של בסיק קדז'ייה, אזרח גיאורגיה הנשוי לאישה ישראלית. עורך דינו, הגיע לבקרו בבית המעצר על מנת לייצגו בדיון בפני בית הדין למשמורת. לצורך כך ביקש מבית הדין לקבל את תיקו של קדז'ייה. בתיק היתה החלטה השוללת את בקשתו להשתחרר ממשמורת ומתארת דיון שלא התקיים (!), כולל ציטוטים – בעברית – של קדז'ייה, שכמובן אינו דובר כלל את השפה.
ההחלטה האמורה, קבעה כי אין עילה לשחרורו של קדז'ייה ממשמורת.
קראתם נכון. אמנם לא היה צו גירוש נגד קדז'ייה, הוא איננו חשוד בעבירה כלשהי, הוא עודנו בעל מעמד בישראל ונמצא עדיין בתהליך שבסופו יכול להיות מוכר אף כתושב קבע, אבל זה לא מנע מרשויות המדינה לשלול את חירותו, אף לאחר שריצה עונש מאסר, ומדיין בבית הדין למשמורת לשלול את בקשתו להשתחרר ממשמורת, לכאורה, עוד בטרם התקיים הדיון.
המקרה של קדז'ייה איננו ייחודי. כפי שפורסם באחרונה, בחודשים האחרונים שוחררו ממעצר 17 אנשים, ששהו בבית המעצר יותר משנה ואף יותר משנתיים שלא כחוק, לאחר שבית המשפט המחוזי התערב בעניינם בעקבות עתירות מנהליות שהוגשו לפניו. פעמים רבות נתקל מי שעוסק בתחום הזה בהרגשה שמשרד הפנים קודם יורה ואח"כ מצייר את המטרה באמצעות מסמכים שצצים לפתע, מסביב למקום הפגיעה.
מטרידה במיוחד היא העובדה שמלכתחילה מדובר בתי דין שתפקידם לדון בגורלם של לא-יהודים הנמצאים בישראל, שכן כל יהודי באשר הוא יכול להיות אזרח בישראל מתוקף חוק השבות ולא יכול להיחשב שוהה בלתי חוקי, בעצם. מלכתחילה, אם כך, מדובר באוכלוסיות מוחלשות בישראל: פעמים רבות אלה פליטים המוכרים ע"י האו"ם, פעמים אחרות אלה מהגרי עבודה – עם או בלי היתרי שהייה.
במקרה של קדז'ייה אף מדובר בתושב, שכל חטאו עת נעצר, היה שאיננו יהודי. במצב זה, בו אין צו גירוש החתום בידי שר הפנים ואין החלטה אחרת, קדז'ייה מוחזק במשמורת אך בשל כך שאיננו יהודי.
גם אם המדיניות העקרונית שנוקט בה משרד הפנים היא לגיטימית ורצויה וגם אם יש מי שחושבים שאין בישראל מקום למי שאינם יהודים – ובעיני ספק אם כך הדבר – הרי אי אפשר להסכים עם מצב בו יש אפילו מראית עין של משוא פנים או אפילו חשד שבתי דין שעוסקים בזכויותיהם של החלשים בחברה, אינם פועלים על פי החוק.
הכותב הוא עו"ד מרטין קיאל
