חפירות שנות ה-50 נעשו בחיפזון, ולא נשמר מהם כמעט ממצא. על כן נאלצו החוקרים לבצע מחדש בדיקה מדוקדקת של שרידי המבנה, שרק יסודותיו נשתמרו. עיבוד ראשוני של החומר ושל המטבעות שנמצאו מתחת לרצפותיו הראה כי המבנה כולו נבנה לא לפני אמצע המאה השביעית לספירה, וכי בית מרחץ מפואר הצמוד לו נבנה סמוך לסופה של אותה מאה. שרידים רבים של תעלות מים וצינורות חרס מעידים על קיומה של מערכת מים מפותחת אשר ניזונה ממי מעיינות שהובלו לאתר באמצעות אמת מים.
על פי המקורות, ישבו בארמון זה בימות החורף שליטים שונים של בית אומייה, בהם הח'ליף הראשון, מועאוויה, וכן גדול השליטים של השושלת, עבד אל-מלכ, בונה כיפת הסלע. המקום היה מוקד של פעילות מדינית מלכותית; נקבעו בו גורלות של נסיכי השושלת, ונדונו בו תביעות של אזרחים. לאחר נפילת השושלת, ירדה אל-צנאברה מגדולתה, והארמון פורק עד היסוד. למרות זאת, השרידים שנותרו בשטח—יסודות עבים של קירות המגיעים לעומק
"תגלית זו משמעותית לא רק בשל חשיבותו ההיסטורית של הארמון האומיי", מציין ד"ר גרינברג, "אלא בשל מיקומו המיוחד, על יד כנסייה ביזאנטית שקדמה לו ובסמוך לבית הקברות ההיסטורי של חלוצי העלייה השנייה. ביחד עם השרידים הקדומים יותר באתר ועם חוף הים עצמו, נוצר מכלול מיוחד של ערכי מורשת ונוף המייצגים את ההוויה הישראלית בכל מורכבותה."
התגלית תוצג בקונגרס הבינלאומי לארכיאולוגיה של המזרח הקדום אשר תיערך בחודש הבא בלונדון.
