שילה עטון בן ה-17 הוא תלמיד בבית הספר התיכון מאס (MUSS) בישראל, מיסודו של ארגון ג'ואיש נשיונל פאנד ארה"ב (JNF-USA). הוא גילה את הממצא במהלך סיור לימודי בגן הלאומי תל גזר, שבניהולה של רשות הטבע והגנים. יחד עם מדריכו בנג'י היין דיווחו השניים על הממצא לרשות העתיקות, ובעקבות הדיווח הגיע אדם אספר, מפקח במרחב מרכז ברשות, לפגוש את הקבוצה בבית הספר. אספר אסף את הממצא לאוצרות המדינה והעניק לשילה תעודת הוקרה על גילוי אזרחות טובה.
"זה היה הטיול הראשון שלנו בישראל, הגענו לארץ רק יומיים לפני כן. במהלך הסיור, בדיוק כשעסקנו בהיסטוריה ובארכיאולוגיה של תל גזר, הבחנתי בחפץ קטן ומעניין בקרקע שנראה כמו משהו עתיק, הרמתי את החפץ והתייעצתי עם המדריך שלי. לא האמנתי שזה קורה לי; לפני רגע דיברנו על הסיכויים הנמוכים למצוא ממצא כזה, והנה הוא אצלי ביד".
סיפר שילה עטון.
מדריך הקבוצה בנג'י היין הוסיף כי התגלית עוררה התרגשות רבה בקרב התלמידים, וכי מרגע שהבינו שייתכן כי מדובר בממצא ארכיאולוגי בעל חשיבות היה להם חשוב לפנות מיד לרשות העתיקות, לדווח עליו ולוודא שהם פועלים בצורה הנכונה.
הקמיע נבדק על ידי פרופ' עידו קוך מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב, שתיארך את החותם לתקופת הברונזה המאוחרת (האלף השני לפנה"ס).
"על גבי החרפושית מופיעה סצנה מעניינת: שני נחשי קוברה, מעל חצי אליפסה. נחש הקוברה, המזוהה עם השרף המקראי וקרוי במצרית ובלועזית אוראוס (Uraeus), היה סמל מגונן ומלכותי נפוץ ביותר במצרים העתיקה ובדרום הלבנט. חצי האליפסה שמתחת לקוברות מייצגת את סימן החרטומים המצרי נב (nb - סל) המסמל את המילה אדון. חרפושית המציגה סצנה דומה – אך עם שלושה נחשים – נמצאה בעבר בחפירות תל מגידו".
אמר פרופ' עידו קוך.
קמעות החרפושית, ששימשו לעיתים גם כחותמות, מעידים על השפעתה התרבותית של מצרים העתיקה באזורנו בתקופת שלטונה כאן, לפני כ-3,500 שנה. העיר הקדומה גזר הייתה באותה תקופה אחת הערים הכנעניות החשובות בארץ ישראל, וחלשה על צומת דרכים אסטרטגי בשפלה. צורתה של החרפושית מבוססת על דמותה של חיפושית הזבל, שנחשבה קדושה בעיני המצרים הקדמונים: היא סימלה חיים חדשים משום שיצרה כדור זבל שבו הטילה את ביציה, ושממנו הגיחו בהמשך חיפושיות בוגרות. שמה במצרית העתיקה קשור לפועל "להיווצר" או "להתהוות", והמצרים ראו בה סמל לבריאה ולהתחדשות וקישרו אותה לאל ח'פרי, אל השמש העולה.
"הסיפור של שילה הוא דוגמה מקסימה לחיבור שנוצר בין צעירים שמגיעים ללמוד בישראל לבין ההיסטוריה והארכיאולוגיה של הארץ, דרך חוויה בלתי אמצעית בשטח. שילה ומדריכי התוכנית ראויים לשבח על שגילו אחריות ומסרו את הממצא לאוצרות המדינה. בזכותם, הממצא המיוחד נשמר, וכולנו נוכל ללמוד ממנו".
אמר עמית מלמן, מנהל המרכז החינוכי של מרחב מרכז ברשות העתיקות.
טלי צור-אבנר, מנהלת ארגון ג'ואיש נשיונל פאנד ארה"ב (JNF-USA) בישראל, שבבעלותו בית הספר, ציינה כי שילה הגיע לארץ במסגרת תוכנית חינוכית כדי להעמיק את הקשר שלו עם ישראל, עם אנשיה ועם נופיה, וכי כבר בטיול הראשון שלו זכה לפגוש מקרוב פיסה מההיסטוריה שלה. שר המורשת, הרב עמיחי אליהו, בירך את שילה על הגילוי ועל האחריות שגילה במסירת הקמע הקדום לאוצרות המדינה.
ברשות העתיקות מזכירים כי בעת מציאת ממצא ארכיאולוגי בשטח יש להשאירו במקומו ולדווח מיד לרשות, כדי שהארכיאולוגים יוכלו לתעד את ההקשר הארכיאולוגי שבו נמצא החפץ.
