ניתוח של 158 להבי מגל פרהיסטוריים העלה כי הנאטופים קצרו דגני בר לאורך כמה שבועות ובשלבים שונים של ההבשלה. לדברי החוקרים, מדובר בצורה מתוחכמת של קציר דגנים, המעידה על קיומם של מינים שונים כ‒4,500 שנים לפני הופעת דגנים מבויתים.
תבואה שנאספה בקציר דגני בר במצב יבש בשדה בר ליד יוקנעם. צילום: ד"ר איריס גרומן־ירוסלבסקי
"הממצאים אינם מעידים רק על קציר דגנים, אלא על קיומם של מינים שאינם מתפרקים בדומה למינים המבויתים שקיימים כיום, והנאטופים ידעו להבחין בהם ולנצל אותם להגדלת היבול. כאשר קוצרים דגני בר לפני שהזרעים מתפזרים באופן טבעי, פחות זרעים נשארים בקרקע להתחדשות בשנה הבאה. לכן, כדי לשמור על היקף היבול לאורך זמן היה צורך לשמור חלק מהזרעים ולזרוע אותם בעונה הבאה, ושיטת הקציר שפיתחו הנאטופים אפשרה להגדיל את התפוקה. לכן אנחנו רואים בכך צורה מוקדמת של גידול דגנים, אף שעדיין לא מדובר בחקלאות המבוססת שהתפתחה בתקופה הנאוליתית", אמרה ד"ר איריס גרומן‒ירוסלבסקי מאוניברסיטת חיפה, שהובילה את המחקר.
התרבות הנאטופית התקיימה באזור הלבנט לפני 15,000‒12,000 שנים, בתקופה שבה קבוצות של ציידים ולקטים החלו לעבור לאורח חיים של התיישבות קבע. מעבר זה בא לידי ביטוי בין היתר בהקמת יישובים גדולים וקבועים יותר, בשימוש במתקני אחסון ובמגוון רחב של כלי טחינה ועיבוד מזון. אחד הכלים המזוהים עם תקופה זו הוא להב המגל, שנעשה לחלק קבוע במכלול כלי הצור הנאטופי, ומעיד על חשיבות גוברת של קציר ועיבוד צמחים.
עם זאת, בשל מיעוט שרידי הדגנים שנמצאו באתרים הארכאולוגיים, לא היה ברור עד כמה שימשו הלהבים לקציר דגנים ומה הם יכולים ללמד על האופן שבו נוצלו דגני בר בתקופה שקדמה לחקלאות. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לשחזר כיצד קצרו ועיבדו הנאטופים דגני בר, ולבחון מה ניתן ללמוד מכך על השלבים המוקדמים בדרך לגידולם.
החוקרים בדקו 158 להבי מגל עשויים צור: 90 מטרסת מערת הנחל בכרמל ו‒68 מהאתר הנאטופי סליביה 1 שבעמק הירדן. באמצעות מיקרוסקופ המאפשר לבחון את פני הכלי בהגדלה של עד פי 200, הם ניתחו את סימני השחיקה שנוצרו על שולי הלהבים במהלך השימוש בהם. סימנים אלה מאפשרים לזהות עם אילו חומרים באו הלהבים במגע וכיצד השתמשו בהם. במקביל ערכו החוקרים 17 ניסויים באמצעות 22 מגלים משוחזרים, שבהם קצרו דגני בר בשלבים שונים של הבשלתם.
את המחקר הובילה ד"ר גרומן‒ירוסלבסקי, ראש המעבדה לחקר סימני שימוש במכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה. צוות המחקר מאוניברסיטת חיפה כלל גם את ד"ר תמר קרוגמן מהמכון לאבולוציה, פרופ' ראובן ישורון, פרופ' דניאל קאופמן, פרופ' מינה ויינשטיין עברון ותלמידות המחקר קטרינה ברשאי ומריה פיליפונסקי. במחקר השתתפו גם חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מאוניברסיטת בן‒גוריון בנגב ומרשות העתיקות.
