דעות

הייתי עם מאיה בתי בת ה-13 בהפגנת ה-300 אלף שנערכה במוצאי שבת בתל אביב. שנינו עמדנו נפעמים, מתרגשים וחסרי מילים אל מול המוני העם שיצא אל הרחוב בעיניים בורקות להשיב את התקוות שלו, את החלומות, את הכבוד. אני מאמין שגם גדולי הציניקנים לא הצליחו להישאר אדישים נוכח נהר האדם הזה שכולו בא מאהבה. אך בעודי עומד בפינת הרחובות קפלן – אבן גבירול התחלפה תחושת האופוריה המשכרת בפיכחון רציונאלי

בשנות החמישים הציע פקיד בכיר באוצר לשר החקלאות דאז משה דיין לייבא אבקת חלב זולה לישראל מאירופה במקום ייצור חלב בישראל המחייב ייבוא גרעינים מארצות הברית, תשובת דיין הייתה "עדיף לייבא אבקת פקידים". "הכה בחקלאי והצל את המדינה", זאת התחושה שמקבלים מהתנפלות האוצר על החקלאות הישראלית. בהזדמנות "חגיגית" זו הראשונים "שחוטפים" הם רפתנים ע"י צעדים לביטול התכנון בענף שעלול לגרום לקריסתו

חוק הוד"לים רק מרחיק אותנו מהצדק החברתי אליו קורא העם ברחובות. זהו נסיון מצער ומעציב של ראש הממשלה להשתיק את מחאת העם באותות ובמופתים שלא רק שאינם נחוצים, אלא נזקם רב בהרבה מתועלתם

הפתרון האמיתי הוא הקמת מפלגה. כן, המחאה הזו פוליטית, הכל פוליטי, פוליטיקה זו לא קללה, פוליטיקה זה כח, כח לשנות, כח להזיז, וזה בדיוק מה שצריך לעשות עכשיו, צריך לתרגם את כל האנרגיה הזו לשינוי, ושינוי אמיתי קורה רק כשמחליפים אג'נדה והגמוניה פוליטית

כמעט כל מי שיושב בבית הזה מבין שיש בעיה. אנחנו מרגישים את זה- את ההסתה, את מסע הדה- לגיטימציה, את הפגיעה בכוח ההרתעה של מדינת ישראל. אני רוצה להזכיר רק מספר מקרים- המרמרה, דו"ח גולדסטון, הגשת חומר לבתי משפט בינלאומיים נגד קציני צה"ל. כולנו מרגישים שיש בעיה, אבל קשה לנו להגדיר אותה, להבין מהי הדרך הנכונה לפתור אותה. חסר לנו מידע. לכן הצעתי להקים ועדת חקירה פרלמנטרית

כבר תקופה ארוכה אנו עדים לניסיונות חוזרים ונשנים של חברי כנסת לחבל במאבק למען הדמוקרטיה וזכויות האדם בישראל. במרכז ניסיון פסול זה עומד רצון לפגוע בגופים המבקרים את פעילות רשויות השלטון, בעיקר בכל הנוגע לפעולותיהן בשטחים. יחד עם ארגוני זכויות אדם נוספים, בצלם עומד במוקד התקפות אלה