דעות

האחריות לזקנינו - למי? למדינה, לעמותה או לעיריה? מאמר זה נכתב בעקבות פרסום תוכנית המשרד לענייני גמלאים בנושא הטיפול בזיקנה

מחאת האוהלים היא דבר טוב ונפלא שקרה במדינה ועיריית ת"א החליטה ש"סביר" לפנות אותם, יום אחרי ההפגנה הגדולה בתולדות המדינה, תוך שהיא נתלית בשקרים לפיהם "ראשי המחאה" הודיעו על פירוק המאהלים - בו ביום שבמסיבת עיתונאים מול הכנסת הודיעו ראשי המחאה כי היא ממשיכה ואין כל כוונה להתקפל

אמש, קראתי את דבריו סאיב עריקאת, מבכירי פתח, שנמצא עם המשלחת הפלסטינית באו"ם בניו-יורק ואת הזלזול שהפגין כלפי קריאתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לקדם פגישה עם אבו מאזן

ביום רביעי הקרוב תעמוד חברת הכנסת שלי יחימוביץ' לבחירה בסיום ההתמודדות על ראשות מפלגת העבודה, המפלגה שהובילה את מחנה העובדים בישראל במשך דורות. שלי יחימוביץ' מגדירה את עצמה כסוציאל דמוקרטית וכמי שזכויות עובדים ומעמדם מצויים בראש מעייניה. אבל, בפוליטיקה, כמו בפוליטיקה, המבחן אינו מבחן ההצהרה והאמירה בלבד, אלא מבחן המעשה , ולא פחות מכך מבחן השותפים הפוליטיים

בעקבות פסיקתה השערורייתית היום של השופטת דורית בייניש, שאדמה שאיננה אדמת מדינה היא למעשה אדמה פרטית ערבית ובתים שנבנו עליה דינם להיהרס, אומר יו"ר האיחוד הלאומי חה"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה):

גילה של האנטישמיות זהה לגילו של העם היהודי. מאז קום המדינה, 3 שנים אחרי ביצוע "הפתרון הסופי" של עמי אירופה בעם היהודי, מתורגמת רדיפת היהודים המסורתית של אומות העולם בפעילות כנגד מדינת ישראל