בחברה החרדית נשים הופכות להיות כוח משמעותי. מתרחשת שם מהפכה שקטה בה הנשים יוצאות לשוק העבודה והופכות להיות המפרנסות היחידות. אל כנראה שככל שאותן נשים מתחזקות כך גוברים המאמצים לדכא אותן. אם תרצו, ככל שהן מתקדמות יותר בשוק העבודה, כך מתארכת החצאית שלהן.
בילדותי ברוסיה נהגנו לומר כי יש שני סוגים של אנטישמיות- ממסדית ועממית. כשאדם היה צועק "ז'יד" ברחוב זו הייתה תופעה עממית, אך כשלא יכולנו להתקבל לבית ספר לרפואה או לפקולטה למשפטים- זו הייתה יד מכוונת של השלטון שנהג כלפינו באנטישמיות.
אני מרגישה שכאן יש את שני הסוגים של האפליה. האפליה קיימת ברחוב, אצל חבורה קיצונית, פונדמנטליסטית המעוניינת למחוק את האישה מהמרחב הציבורי, אך יש גם יד מכוונת, השלטון במקרה הטוב אינו נלחם בתופעה, במקרה הטוב מעודד אותה.
אין מקום לטעות- אין זה מפתיע כי הממשלה אינה מעודדת את הנשים בחברה החרדית. הרי היא גם לא עשתה דבר על מנת לסייע לנשים בחברה החילונית להמשיך קדימה.
כולנו זוכרות את אליס מילר, האישה שפרצה את הדרך לנשים אל קורס הטיס וכולנו ראינו בגאווה את מספר השיא של מסיימות קורס הטיס האחרון, אך במקביל, מדינת ישראל וצה"ל בחרו לגנוז את הדו"ח שקבע כי נשים צריכות להשתלב בכל תפקיד ותפקיד בצבא. מדינת ישראל וצה"ל מתחבטים התחבטות מיותרת בשאלה האם לאפשר שירת נשים בצבא. זו הדרת נשים ממלכתית.
אני קוראת לכל חברות הכנסת ולממשלה- ליישם באופן מיידי את הדו"ח הצה"לי לעניין פתיחת תפקידים לנשים בצה"ל, לאכוף את החקיקה האוסרת על הדרת נשים במרחב הציבורי- באוטובוסים, ברחובות הבירה ולסייע לנשים בציבור החרדי ובציבור החילוני לפרוץ את הדרך לעשייה משמעותית בשוק העבודה, בשכר מתגמל ובסיוע מרבי.
הכותבת היא ח"כ פאינה קירשנבאום (ישראל ביתנו)
