אחרי הקיץ מלא התקווה אנו עסוקים בימים אלו במלחמת חורמה על זכויותינו הבסיסיות, על זכותו של כל איש ואישה לחיות בשוויון, על זכותה הבסיסית של כל אישה לשיוויון, וראש ממשלת ישראל מגמגם ועסוק בלהאדיר את שמו. האם זעקת האזרחיות והאזרחים לא הגיעו למגדל השן שבמשרד ראש הממשלה?

כלים

האם לא היה ברור לראש הממשלה בנימין נתניהו שאזרחי ישראל לא מבקשים שיוויון אלא דורשים אותו ויילחמו עליו עם כל נפשם בם? אם ראש הממשלה לא הבין אז נדגיש זאת בצורה שלא משתמעת לשני פנים: איננו מבקשים את הרשות להשתמש בתחבורה ציבורית, היא שלנו, הציבור הרחב, וכולנו נשים כגברים כאחד נשתמש בה.

אין זאת שאלה האם אישה יכולה לשיר, זוהי זכותינו הבסיסית ואין אנו שואלים האם זה בסדר. לא נדרש לדיון בעניין, ולא נבקש עוד ועדה, מהממשלה האפלה הזאת שעסוקה ימים כלילות, לא בלפתור את בעיות האזרחים, אלא בלחוקק חוקים שמקומם במדינות אחרות במזרח התיכון ולא במדינה נאורה ודמוקרטית.

היכן אתה ראש ממשלת ישראל, היכן הנאומים חוצבי הלבבות שלך? למה אתה לא יוצא בצורה חד משמעית ואומר: " שיוויון הזכויות במדינה הוא בסיסה של מדינתנו, שאישה יכולה לשיר בכל מקום, שאישה יכולה בעצמה לקבל כל פרס שמגיע לה ולא גבר צריך לקבל אותו בשמה".

למה אתה מטיל משמעת קואליציונית בעניין סגירת ערוץ תקשורת מרכזי ולא נדרש לטפל בנושאים החברתיים הרבים שמועלים מגרוננו, האזרחיות והאזרחים. בעיות הדיור, הבריאות הציבורית, זכויות חברתיות - רה"מ בנימין נתניהו, אלו הם הנושאים שבהם מטילים משמעת קואליציונית.

לא ניתן למדינה להפוך למשטר שחור, לא ניתן להחזיר את הדיון שנים אחורה אלא נצעד קדימה בגאווה מאוחדים, נדרוש את המגיע לנו: דיור, חינוך, בריאות, רווחה, ותעסוקה. לא נוותר אף לא לשניה ולא תגררו אותנו לדיונים ששיכים לעשורים שעברו.

הכותבת, דפני ליף, היא מנהיגת מחאת האוהלים. ליף תשתתף ותנאם מחר בעצרת מחאה נגד הדרת נשים שתתקיים בירושלים