דעות

כותב שורות אלו שימש בעבר כחבר המועצה המקומית באריאל. עוד קודם לכן היה ממקימיי הישוב תלם בדרום הר חברון ואף שרת כיו"ר ההנהגה העולמית של תנועת בית"ר. דעתי האידיאולוגית לא השתנתה כהוא זה משחר נעוריי. האמנתי ואני עודני מאמין בזכותו של עם ישראל לארץ ישראל. לכל תל, גבעה, הר וגיא בכל חלק מחלקי הארץ כולל ואולי בפרט ביהודה ושומרון

אנשים התחילו לאבד כיוון ופרופורציות; תופסים טרמפ על גל אנטי-דתי ומתעלמים מההבדל בין הדרה לבין הפרדה, בין צניעות לבין צביעות. מבחינתם, הכל חולין ויש רק מטרה אחת מקודשת: ניגוח הדת והדתיים

בגדול העבודה שלנו כאן די הסתיימה. השלמנו בהצלחה את כל מטרותינו במרחב, עמדנו בהצלחה ביעדים והגשמנו את החזון הציוני. נשארו רק כמה נקודות קטנות לסגור ואפשר לשים וי גדול על כל העסק – הדרת נשים, תג מחיר והחופש להגיד לשון הרע. התרבות החילונית מערבית הגיעה לשיאה, המוסר מתנוצץ בכל פינה, מוסד חיי המשפחה מעולם לא היה במצב טוב יותר והטלויזיה בכלל איכותית ואיכות זו לא מילה גסה (למרות שמילה גסה דווקא כן נחשבת לאיכות כאן) ורק כמה דוסים מעצבנים מאיימים להחריב הכל

לך אל ראש הממשלה, אדוני משה כחלון, שר הרווחה, הסתכל לו ישר בעיניים וכה תאמר לו: ״תקשיב לי, ביבי! אני לא נסיך בליכוד ואפילו לא בן נסיך, אך על ה"מם" הראשונה מתוך חמשת הממים של ז'בוטינסקי ״מזון״ אשר מוגדר בתורתו כחובה הבסיסית שעל המדינה לספק לכל אזרח רעב, למדתי מהנסיכים בליכוד. כי באור עקיבא, הישוב ממנו אני בא, לא התפנינו, לצערי, לעסוק בז׳בוטינסקי כי עסקנו במלחמת קיום יום יומית על הלחם. לכן תקשיב לי טוב טוב, ביבי! לא נולדתי שר, וכנראה שאף לא אמות שר, אבל במשמרת שלי לא יהיו בישראל ילדים רעבים! הבנת?״ (את המילה ״הבנת״ אתה יכול לצרוח, משה, שיבין!)

המחסור במשאבים הוא אחד האתגרים הגדולים ביותר העומדים בפני האנושות בעשורים הקרובים. לאחרונה, חגגנו את לידתה הסמלית של התינוקת ה-7 מיליארד בעולם, מה שמזכיר לנו את הביקוש ההולך וגובר למשאבי טבע ברחבי העולם. ככל שמתרבים מספר האנשים בעולם, שרמת החיים שלהם הולכת ועולה והיקף הצריכה שלהם הולך וגדל, כך גם גובר הלחץ על ניצול משאבי הטבע

אנו מציינים השנה את יום זכויות האדם באווירה מיוחדת במינה. מצד אחד אנו עדים להתעוררות ולמאבק נחוש למען החירות ונגד השחיתות למן מרוקו, דרך תימן, סוריה ועד ישראל. המונים הסובלים מדיכוי, מגזענות ומעוני יוצאים לכיכרות ועומדים בגאון מול דיכוי חסר רחמים. מצד אחר, הולכת ומתחשרת עננה שמאיימת על זכויות אדם. כוחות הרשע מנצלים את רוח המחאה החברתית, ומאמצים את הקליפה החיצונית של הדמוקרטיה, שהיא שלטון הרוב. הם שואפים לטפח שלטון דורסני כדי לרמוס את החירות והצדק בידי דיקטטורה של רוב שמוסת נגד הזר והשונה. אנו נעמוד בדרכם