אחרי הקיץ מלא התקווה אנו עסוקים בימים אלו במלחמת חורמה על זכויותינו הבסיסיות, על זכותו של כל איש ואישה לחיות בשוויון, על זכותה הבסיסית של כל אישה לשיוויון, וראש ממשלת ישראל מגמגם ועסוק בלהאדיר את שמו. האם זעקת האזרחיות והאזרחים לא הגיעו למגדל השן שבמשרד ראש הממשלה?
בשעה שהכנסת פותחת היום את דיוניה, מסתיים והולך בכרמל טקס האזכרה ל- 44 הנספים ב"אסון הכרמל". 44 איש ואישה אלה שנפלו באותו יום הם האחים שלנו. הם קרובים אלינו בשמותיהם, במקומות מגוריהם, בחינוך שקיבלו. כשאתה רואה את הרשימה, גם אם אינך מכיר אותם, אתה מכיר אותם. הם נפלו על משמרתם בדרך הטיפוסית במדינת ישראל – מחדל מתמשך מממשלה לממשלה שהוטל לבסוף על מפתנה של הממשלה הזאת. מותם מלמד אותם כי בישראל של 2011 אין ממשלה אבל יש שרים רבים, אין אחריות אבל יש בעלי בית רבים, והאזרח, חייל, עובד המדינה, הפעיל החברתי נושאים על גבם את המבנה הרעוע הזה
כותב שורות אלו שימש בעבר כחבר המועצה המקומית באריאל. עוד קודם לכן היה ממקימיי הישוב תלם בדרום הר חברון ואף שרת כיו"ר ההנהגה העולמית של תנועת בית"ר. דעתי האידיאולוגית לא השתנתה כהוא זה משחר נעוריי. האמנתי ואני עודני מאמין בזכותו של עם ישראל לארץ ישראל. לכל תל, גבעה, הר וגיא בכל חלק מחלקי הארץ כולל ואולי בפרט ביהודה ושומרון
אנשים התחילו לאבד כיוון ופרופורציות; תופסים טרמפ על גל אנטי-דתי ומתעלמים מההבדל בין הדרה לבין הפרדה, בין צניעות לבין צביעות. מבחינתם, הכל חולין ויש רק מטרה אחת מקודשת: ניגוח הדת והדתיים
בגדול העבודה שלנו כאן די הסתיימה. השלמנו בהצלחה את כל מטרותינו במרחב, עמדנו בהצלחה ביעדים והגשמנו את החזון הציוני. נשארו רק כמה נקודות קטנות לסגור ואפשר לשים וי גדול על כל העסק – הדרת נשים, תג מחיר והחופש להגיד לשון הרע. התרבות החילונית מערבית הגיעה לשיאה, המוסר מתנוצץ בכל פינה, מוסד חיי המשפחה מעולם לא היה במצב טוב יותר והטלויזיה בכלל איכותית ואיכות זו לא מילה גסה (למרות שמילה גסה דווקא כן נחשבת לאיכות כאן) ורק כמה דוסים מעצבנים מאיימים להחריב הכל
לך אל ראש הממשלה, אדוני משה כחלון, שר הרווחה, הסתכל לו ישר בעיניים וכה תאמר לו: ״תקשיב לי, ביבי! אני לא נסיך בליכוד ואפילו לא בן נסיך, אך על ה"מם" הראשונה מתוך חמשת הממים של ז'בוטינסקי ״מזון״ אשר מוגדר בתורתו כחובה הבסיסית שעל המדינה לספק לכל אזרח רעב, למדתי מהנסיכים בליכוד. כי באור עקיבא, הישוב ממנו אני בא, לא התפנינו, לצערי, לעסוק בז׳בוטינסקי כי עסקנו במלחמת קיום יום יומית על הלחם. לכן תקשיב לי טוב טוב, ביבי! לא נולדתי שר, וכנראה שאף לא אמות שר, אבל במשמרת שלי לא יהיו בישראל ילדים רעבים! הבנת?״ (את המילה ״הבנת״ אתה יכול לצרוח, משה, שיבין!)
המחסור במשאבים הוא אחד האתגרים הגדולים ביותר העומדים בפני האנושות בעשורים הקרובים. לאחרונה, חגגנו את לידתה הסמלית של התינוקת ה-7 מיליארד בעולם, מה שמזכיר לנו את הביקוש ההולך וגובר למשאבי טבע ברחבי העולם. ככל שמתרבים מספר האנשים בעולם, שרמת החיים שלהם הולכת ועולה והיקף הצריכה שלהם הולך וגדל, כך גם גובר הלחץ על ניצול משאבי הטבע
