דעות

"לך תמכור כליה" אמרה שופטת משפחה לאבא גרוש. "לא אכפת לי מאיפה תביא את הכסף" אמרה שופטת אחרת. שופט חובש כיפה, פאול שטרק, אמר לאברך שעשה מצוות פרו ורבו, לצאת מהישיבה ולעבוד וגזר עליו לשלם תמורת שלושה ילדים 4,450 ₪, כאשר שכרו של האברך הוא 1,700 ₪. על אבא חילוני אחר עם שלושה ילדים ומשכורת של 5,000 ₪ פסקו 6,700 ₪ מזונות. איך אשלם, שאל האבא? "מהכלא" ענתה השופטת. זו המציאות. מה קורה כאן? מאיפה שופטי בית המשפט למשפחה חושבים שהגברים אמורים להביא את הכסף?

עלון בית הכנסת 'באהבה ובאמונה' של מכון מאיר פרסם בגיליונו האחרון מודעה המציינת שנה להירצחם של חמשת בני משפחת פוגל, הי"ד, באיתמר שבשומרון. בעלון הופיעה תמונה של בני המשפחה, אך תמונתה של רותי, אם המשפחה, טושטשה מטעמי צניעות לבלי היכר. ראש מכון מאיר, הרב דוב ביגון יצ"ו, התנצל על הטעות, וביקש מחילה מן המשפחות שנפגעו, אך הרב שלמה אבינר יצ"ו הצדיק בדבריו את אי פרסום תמונתה. על פי מה שהתפרסם, אמר הרב: "אם היו שואלים אותה בחייה – בזה היא הייתה רוצה ... זה כבודה ... אמנם היא נפטרה, אבל זה לא אומר שלא צריך לכבד אותה"

חשיפת ערוץ 10 על הדברים המצוטטים מביטאון ש"ס, לפיהם "צה"ל הא צבא מופקר ולכן אין לו עזרה משמיים", מעידים על כך שש"ס כנראה החליטה להתנתק לחלוטין מהחברה הישראלית ובחרה לעשות זאת בדרך של פגיעה בחיילי צה"ל

מר טיבי היקר, כותב שורות אלו רואה עצמו כציוני אדוק, כפטריוט ישראלי וכחבר בתנועת הלאומיות העברית על פי רוחו של זאב ז׳בוטינסקי. דווקא משום כך החיצים אותם ירית במאמרך בעניין הדחייה של בג״ץ את העתירה לאפשר איחוד משפחות ("חוק האזרחות") פגעו בליבי ומצאו להם אוזן קשבת

לא רק להתנער מכל שמץ של גזענות, אלא לפעול בצורה אקטיבית עם אלה המבקשים להסיר את הכתם הנורא של הגזענות מעם ישראל. במקום בו יש שאלות הלכתיות ביחס למעמד האישי – שאלות היהדות והגיור לחומרא – צריך לדון בהם במסגרת הזו, ולא לנצל אותם כדי להתייחס באופן כללי לאדם לפי צבע עורו

חבל שסוגיות חשובות ביותר כמו מאבק בגזענות וקליטת יהודי אתיופיה דורדרו לרמה של הסטה על רקע פוליטי. הניסיון הנואש לצייר אותי, עולה בעצמי, כמי שמתנשאת על עולי אתיופיה, שפל ומקומם. לא אתן להסיט את הדיון בסוגיות החשבות ביותר לפולמוס הפוליטי