במשך חודשים ארוכים טורקיה הייתה יותר ממדינה שכנה בתעמולת הבחירות הישראלית. היא הפכה לדמות במערכה. אחרי שהקלפיות נסגרו ב-27 באוקטובר בעשר בלילה, ואחרי שנספרו כ-97% מהקולות, אף אחד מהגושים לא חצה את רף 61 המנדטים. לפי הנתונים שפרסמה TRT בערבית בהסתמך על ערוץ 12, גוש נתניהו עומד על 53 מנדטים, גוש האופוזיציה על 48 והמפלגות הערביות על 19. מעטפות כפולות עדיין נספרות. לפי הערכת "ישראל היום", מדובר ב-430 עד 480 אלף קולות, כלומר כ-8 עד 9 מנדטים, והתוצאות הסופיות צפויות עד 4 בנובמבר.
באנקרה עוקבים אחרי הספירה מקרוב, אבל באופן רשמי ממעטים להגיב. התגובה הרשמית היחידה עד עכשיו הגיעה ביום חמישי, 29 באוקטובר, ולא עסקה בתוצאות. היא עסקה בהאשמה שטורקיה התערבה בהן.
ההכחשה מאנקרה: "קמפיין הטעיה מכוון"
המרכז למאבק בדיסאינפורמציה שפועל במנהלת התקשורת של נשיאות טורקיה פרסם הודעה חריפה במיוחד. לדבריו, הטענות על "התערבות טורקית בבחירות בישראל" שהופצו בכלי תקשורת בינלאומיים וברשתות החברתיות "חסרות כל בסיס, והן חלק מקמפיין הטעיה מכוון וגלוי שמטרתו לתמרן את דעת הקהל". המרכז הוסיף פנייה ישירה לציבור:
"אנו קוראים לציבור שלא להיגרר אחרי ידיעות וטענות כוזבות"
— המרכז למאבק בדיסאינפורמציה, מנהלת התקשורת של נשיאות טורקיה
ההכחשה הטורקית לא הגיעה משום מקום. כבר ב-27 ביולי, שלושה חודשים לפני הבחירות, דיווחה יורוניוז בערבית בהסתמך על "ג'רוזלם פוסט" שגורמי ביטחון ישראלים בכירים, שלא נקבו בשמם, מעריכים שטורקיה מנסה להשפיע על הבחירות דרך פעילות ברשתות החברתיות. לדבריהם, המטרות הן להשפיע על דעת הקהל, לשבש את הקמפיין ולהעמיק את השסעים בחברה הישראלית. אותם גורמים לא ציינו חשבונות, פלטפורמות או גורמים מסוימים, ולא קבעו אם ממשלת טורקיה מפעילה את המבצע ישירות. איראן הוזכרה באותו דיווח כחשודה בפעילות דומה.
גם בצד הישראלי מרכך הגוף הרשמי את הדרמה. לפי ערוץ 12, ועדת הבחירות המרכזית הודיעה ש"אין בסיס לטענות בדבר פגיעה שיטתית בטוהר הבחירות". בפועל, האשמה שליוותה את המערכה במשך חודשים לא קיבלה עד כה גיבוי רשמי.
רקע: איך ארדואן הגיע לשלטי החוצות של הליכוד
כדי להבין למה טורקיה הפכה לסוגיה פנים-ישראלית צריך לחזור לאוגוסט. ב-17 באוגוסט 2026 הציב הליכוד בתל אביב שלט חוצות שבו הופיע ארדואן לצד מנהיג איראן מוג'תבא ח'אמנאי, מזכ"ל חיזבאללה נעים קאסם וראש עיריית ניו יורק זוהראן ממדאני. לפי יורוניוז בטורקית, הסיסמה הייתה "הם רוצים שנתניהו יפסיד. אל תתנו להם לנצח". נתניהו עצמו שיתף את התמונה ברשת X. שר החוץ הטורקי, חאקאן פידאן, אמר בתגובה שנתניהו מנסה להפוך את העוינות לטורקיה ל"מדיניות מדינה".
יום אחרי שהשלט הוצב תקפה ישראל את בסיס אבו א-דוהור בצפון-מערב סוריה. ישראל הציגה את התקיפה כתגובה להכנות טורקיות, ואנקרה הכחישה שיש לה כוחות במקום. לפי אתר "נון פוסט", שליח ארצות הברית טום בראק רמז שייתכן שמדובר בניסיון "לגרור את הטורקים", ואמר שוושינגטון לא זיהתה נכסים טורקיים בבסיס.
החוקר עזריאל ברמנט ממכון היחסים הבינלאומיים בפראג כתב כבר ביולי ב"פורין פוליסי" מאמר שכותרתו בתרגום חופשי "למה נתניהו משמיע אזעקת שווא על טורקיה". לטענתו, הבחירות נתנו לנתניהו תמריץ לנפח את האיום הטורקי, אף שקיימים חששות ביטחוניים אמיתיים בסוריה ובמזרח הים התיכון.
"טבעת של אש" סביב טורקיה
ארדואן לא שתק. ב-20 באוקטובר, שבוע לפני הבחירות, נאם הנשיא הטורקי נאום שיורוניוז בערבית תיארה כהסלמה. הוא אמר שישראל "עושה כל שביכולתה לערער את יציבות האזור", ושהמהלכים שלה מאיימים על סוריה דווקא כשדמשק מראה סימנים חיוביים. לדבריו, טורקיה מוקפת ב"טבעת של אש", וממשלתו פועלת מסביב לשעון כדי להגן עליה ממשברי האזור. ארדואן קשר את הלחץ על ארצו לעמדתה כ"תומכת בנדכאים", וטען שאנקרה נמנעה מעימותים ולא נפלה בפח של פרובוקציות.
יום קודם לכן, בתדרוך ביטחוני, אמר נתניהו שהוא מקווה שהמחלוקות לא יידרדרו לעימות ישיר עם טורקיה. עם זאת הוסיף שהוא אינו מאמין שהיחסים יחזרו לחמימות הקודמת כל עוד ארדואן בשלטון, והאשים אותו שהוא קורא להשמדת ישראל ולהחזרת ירושלים לשלטון טורקי. ב-3 באוקטובר דיווחה יורוניוז בערבית שנתניהו הורה להכין תיק משפטי נגד ארדואן, ותיארה את היריבות כמתפשטת "מסוריה ועד באב אל-מנדב".
האופוזיציה הישראלית: לא בהכרח בשורה לאנקרה
אחת המסקנות הבולטות בתקשורת הטורקית ובתקשורת הערבית היא שהדחת נתניהו, אם תתרחש, לא בהכרח תפתח דף חדש מול טורקיה. יורוניוז בטורקית סקרה ערב הבחירות את עמדות המועמדים והגדירה את נפתלי בנט כ"קשוח ביותר" מבין ראשי האופוזיציה בסוגיה הטורקית. בראיון למריו נאופל, שצוטט באתר "סרבסטיית", אמר בנט:
"טורקיה היא סוגיה מורכבת, כי אני מאמין בטורקיה במידה רבה, אבל אני חושב שארדואן הוא אסון. הייתי עובד איתה במקומות שבהם אפשר. הייתי פתוח לכל מי שכוונותיו טובות, או אפילו סבירות"
— נפתלי בנט, מראשי גוש האופוזיציה
לפי "נון פוסט", בנט גם כינה את טורקיה "איראן החדשה".
יאיר לפיד, שותפו של בנט ברשימה המשותפת, מוצג כמתון יותר. הוא תמך בתקיפה בסוריה, אבל קרא להקים מנגנון לניהול החיכוך עם אנקרה. יאיר גולן הוא הקול החריג: הוא כינה את תקיפת הבסיס בסוריה "פרובוקטיבית ומסוכנת" והזהיר שהצעדים הצבאיים של נתניהו מגדילים את הסיכון לעימות עם טורקיה. בכל הנוגע לגדי איזנקוט, שמפלגתו "ישר" היא הגדולה בגוש האופוזיציה עם כ-22 מנדטים לפי הספירה החלקית שפרסם האתר הטורקי "הברלר", עמדתו כלפי טורקיה נותרה עמומה. לפי יורוניוז, אין סימן שאנקרה מעדיפה אותו על פני נתניהו, וטורקיה אינה תומכת באף מועמד.
בלילה שאחרי הבחירות כבר נשמעו הצהרות ניצחון משני הצדדים. לפיד הכריז ש"גוש נתניהו ספג תבוסה מוחצת", ובנט אמר ש"נתניהו הפסיד, וממשלת 7 באוקטובר תישלח הביתה". בצד השני הבטיח בצלאל סמוטריץ': "לא ניתן לכם לחגוג". בפועל, אף גוש לא מגיע ל-61 בלי המפלגות הערביות, והן עשויות להכריע את המשא ומתן הקואליציוני.
יריבות מבנית, לא אישית
"נון פוסט" סוקר את היחסים בהרחבה וטוען שהמשבר כבר חרג מהקשר האישי בין ארדואן לנתניהו. האתר מזכיר שהיחסים חודשו ב-2022 אחרי ביקור הרצוג בטורקיה, ושארדואן ונתניהו נפגשו בניו יורק בספטמבר 2023. לדבריו, המלחמה בעזה "שינתה את הסביבה הזו". גם הפוליטיקה הפנימית בטורקיה מילאה תפקיד. בבחירות המוניציפליות במרץ 2024 ספגה מפלגת השלטון את התבוסה הקשה ביותר בתקופת ארדואן, ומפלגת "ירידן רפאה" האסלאמיסטית זינקה מ-2.8% לכ-6.2% אחרי שהפכה את הסחר עם ישראל לנושא מרכזי. ב-9 באפריל 2024 הגבילה אנקרה ייצוא של 54 קטגוריות מוצרים לישראל, וב-2 במאי הודיעה על הפסקה מלאה של הסחר הישיר. לפי סקר של מרכז Pew מיוני 2026, 97% מהטורקים מחזיקים בעמדה שלילית כלפי ישראל, לעומת 93% ב-2025.
אסלי איידנטשבש ממכון ברוקינגס תיארה את היריבות עם ישראל כ"אילוץ מבני" על המדיניות האזורית של טורקיה בסוריה, במזרח הים התיכון וביחסים עם וושינגטון. מן הצד הישראלי, גליה לינדנשטראוס מהמכון למחקרי ביטחון לאומי כתבה ש"טורקיה איננה איראן, אבל היא איום". השגריר לשעבר מיכאל הררי, לעומתה, הגדיר את ההשוואה בין טורקיה לאיראן "שטות גמורה" ותיאר את היחסים כיריבות שאפשר לנהל. גורמי ביטחון ישראלים אמרו לכאן ביולי שנוכחות צבאית טורקית קבועה בסוריה היא "עניין של זמן".
מה הלאה
הימים הקרובים יוכרעו בספירת המעטפות הכפולות ובחדרי המשא ומתן הקואליציוני בירושלים, אבל ההשלכות על הזירה הטורקית ברורות כבר עכשיו. אם נתניהו יצליח להרכיב ממשלה, הוא יעשה זאת אחרי קמפיין שבו ארדואן הוצג כאחד האויבים המרכזיים של ישראל, ויהיה לו קשה לרדת מהעץ. אם ממשלה בהובלת איזנקוט ובנט תקום, אנקרה צפויה לקבל שותף בעל טון אחר אבל בלי שינוי מהותי בסוגיות שבאמת מפרידות בין המדינות: סוריה, עזה, מזרח הים התיכון והמאבק על ההשפעה בוושינגטון.
בינתיים מנסה אנקרה להבטיח שהאשמה בהתערבות לא תדבק בה, והיא עשויה לשמש כל ממשלה ישראלית שתבקש להצדיק קו נוקשה. ההכחשה הגורפת של מרכז הדיסאינפורמציה, וההודעה של ועדת הבחירות הישראלית שאין עדות לפגיעה שיטתית בטוהר הבחירות, נותנות לטורקים טיעון נוח: את ההתערבות, הם יאמרו, המציאו בקמפיין. ובכל זאת, מעבר למלחמת ההצהרות, הבחירות האלה הוכיחו בעיקר עובדה אחת: היחסים בין טורקיה לישראל כבר אינם רק נושא למדיניות חוץ. הם הפכו לחלק מהפוליטיקה הפנימית בשתי המדינות. מי שירכיב את הממשלה הבאה בירושלים יגלה שארדואן כבר שם, בתוך הוויכוח הישראלי, וכנראה לא ייעלם ממנו בקרוב.
