זה התחיל כרחש בשולי הלילה של ספירת הקולות והפך תוך יומיים למשבר דיפלומטי־תודעתי של ממש. בבוקר שאחרי הבחירות, ב־27 באוקטובר, התברר שהמפה הפוליטית בישראל תקועה: לפי התוצאות הסופיות, כפי שדווחו בעיתון הטורקי "אוורנסל", לא גוש נתניהו ולא האופוזיציה היהודית השיגו רוב בכנסת, והרשימה המשותפת ורע"מ זכו יחד ב־19 מתוך 120 המושבים. זה שיא היסטורי למפלגות הערביות, ומעל כל התחזיות. בתקשורת הפלסטינית דיווחו במהלך הספירה על ליכוד שמתייצב סביב 27 מנדטים, ועל מפלגתו של גדי איזנקוט שמגיעה לכ־21.
התגובה של הליכוד הגיעה מהר. לפי "אוורנסל", מפלגת השלטון האשימה את המפלגות הערביות ב"גניבת" הבחירות, וראש הממשלה בנימין נתניהו דיבר על "התערבות זרה". בתוך זמן קצר הוזכרו בשיח שני שמות: קטאר וטורקיה. לפי הדיווחים בתקשורת הטורקית, השב"כ בודק אם המפלגות הערביות קיבלו מימון אסור משתי המדינות. הכתבה עצמה לא אומרת אם נמצאה ראיה כלשהי.
אנקרה: "קמפיין דיסאינפורמציה מכוון וגלוי"
אנקרה הגיבה ב־29 באוקטובר דרך מרכז המאבק בדיסאינפורמציה (DMM) של מנהלת התקשורת בנשיאות הטורקית. זה הגוף שארדואן הקים כדי להדוף, בלשון הממשל, "מבצעי תודעה" נגד טורקיה. בהודעה כתובה נאמר שלטענות "אין כל בסיס", ושהן "חלק מקמפיין דיסאינפורמציה מכוון וגלוי שמטרתו לתמרן את דעת הקהל". המרכז קרא לציבור "לא לתת אמון בידיעות הכוזבות ובטענות המטעות האלה".
הניסוח הזה כבר מוכר. באפריל השנה, בשיא העימות בין ישראל לאיראן, פרסם אותו מרכז הכחשה לדיווחים שלפיהם ארדואן איים "לפלוש לישראל". אז טענו באנקרה שנאום של הנשיא מ־2024 עבר עריכה והופץ מחדש בתקשורת הבריטית והישראלית כאילו הוא חדש.
"אנחנו נוקטים גישה שמורידה את המתיחות ולא מעלה אותה"
— מתוך ההודעה הרשמית של מרכז המאבק בדיסאינפורמציה, כפי שדווחה בעיתון הסעודי "עוכאז"
בטורקיה רואים בשתי הפרשות דפוס אחד: ניסיון ישראלי למתג את טורקיה כאיום החדש באזור.
גם דוחא לא שתקה. לפי "אוורנסל", משרד החוץ הקטארי דחה את הטענות וכינה אותן "אבסורדיות ומסוכנות", והאשים פוליטיקאים ישראלים בניהול קמפיין דיסאינפורמציה נגד קטאר. הערוץ הירדני "רויא" דיווח שהטענות על התערבות הגיעו מפוליטיקאים בימין הישראלי ומפרשנים המזוהים איתם, שטענו כי מדינות זרות מימנו גיוס מצביעים, במיוחד בחברה הערבית.
"ההתערבות הטורקית": ציר הזמן
מהקמפיין נגד ארדואן ועד חקירת השב"כ, אוקטובר 2026
| 3 באוקטובר | דיווח: נתניהו מורה להכין תיק משפטי נגד ארדואן |
| 19 באוקטובר | נתניהו: חזרה ליחסים הקודמים אינה סבירה כל עוד ארדואן בשלטון |
| 20 באוקטובר | ארדואן: "ישראל עושה הכל כדי לערער את האזור"; טורקיה חיה ב"טבעת אש" |
| 27 באוקטובר | בחירות לכנסת: אף גוש לא משיג 61; המפלגות הערביות זוכות ב־19 מנדטים |
| 28–29 באוקטובר | הליכוד: "גניבת בחירות"; השב"כ בודק טענות למימון מקטאר ומטורקיה |
| 29 באוקטובר | אנקרה: "קמפיין דיסאינפורמציה מכוון וגלוי"; ועדת הבחירות: אין ראיה להפרות שיטתיות |
אינפוגרפיקה: The Pulse
ועדת הבחירות: אין ראיות להפרות שיטתיות
מה שמסבך את הנרטיב של הליכוד הוא שהגוף הממלכתי שאחראי על הבחירות לא מאמץ אותו. לפי דיווח שפורסם בתקשורת הטורקית, ממלא מקום מנכ"ל ועדת הבחירות המרכזית, דין ליבנה, דחה את הטענות להפרות שיטתיות וקבע שאין "כל ראיה" להן. במכתב לחבר הוועדה מטעם יש עתיד, ח"כ ולדימיר בליאק, כתב ליבנה שאין "שום בסיס" לטענות שאמינות הבחירות נפגעה, ושאמינות הבחירות נשמרה בקפידה בקלפיות.
עם זאת, הסיפור לא נסגר. לפי אותו דיווח, יו"ר ועדת הבחירות, השופט נעם סולברג, ביקש מהשב"כ לבדוק דיווחים מודיעיניים מסווגים שדורשים בדיקה נוספת. הדיווח מדגיש שהמידע הזה עוד לא אומת ושהוא נמצא בבדיקה. גם ראש האופוזיציה גדי איזנקוט וראשי המפלגות הערביות גינו את דברי נתניהו. במילים אחרות, יש חקירה פתוחה ואין ממצא, ויש מערכה פוליטית שבה שתי ההכרעות האלה משרתות צדדים שונים.
הרקע: חודשים של הסלמה מילולית
כדי להבין למה דווקא טורקיה הפכה לחשודה הטבעית, צריך לחזור כמה חודשים אחורה. מאז אוגוסט מתנהלת בין ירושלים לאנקרה מלחמת מילים שהולכת ומחריפה, על רקע הנוכחות הטורקית בסוריה, התקיפות הישראליות שם והמחלוקת על עזה. העיתון "אל־ח'ליג'" מהאמירויות סיכם כבר באוגוסט את המגמה בכותרת "עם התקרבות הבחירות: נתניהו מול טורקיה, האויב החדש".
באוקטובר ההסלמה עלתה מדרגה. ב־3 באוקטובר דיווחה "יורוניוז" בערבית שנתניהו הורה להכין תיק משפטי נגד ארדואן, וקבעה שהעימות בין המדינות "מתרחב מסוריה ועד באב אל־מנדב". ב־19 באוקטובר, בתדרוך ביטחוני, אמר נתניהו שהוא מקווה שהמחלוקות לא יתדרדרו לעימות ישיר עם טורקיה. באותה נשימה קבע שחזרה לרמת היחסים הקודמת אינה סבירה כל עוד ארדואן בשלטון, וטען שהנשיא הטורקי קורא להשמדת ישראל ו"להחזרת השלטון העות'מאני לירושלים". נתניהו הוסיף שממשלתו מתייחסת לדברים ברצינות ומביאה בחשבון "את כל התרחישים האפשריים".
יום למחרת השיב ארדואן. לפי "יורוניוז", הנשיא הטורקי האשים את ישראל שהיא עושה "כל מה שביכולתה" כדי לערער את יציבות האזור ואת סוריה בפרט. הוא תיאר את המצב בלבנון כ"לא מרגיע", ואמר שטורקיה חיה בתוך "טבעת אש" ושממשלתו עובדת "יומם ולילה" כדי להגן עליה מגלישת העימותים. ארדואן קישר את הלחץ על טורקיה לעמדתה כ"תומכת במדוכאים", ובהתייחסות עקיפה לישראל הזהיר מניסיונות לפגוע במורל הטורקי ולזרוע פילוג.
זה המקום שבו נכנס המושג שחוזר שוב ושוב בשיח הטורקי: "אויב חדש". שר החוץ הטורקי, האקאן פידאן, אמר כבר באפריל שנתניהו מנסה להעביר את העוינות האזורית מאיראן לטורקיה, ושהסימנים מעידים על "ניסיון לדחוף את טורקיה למעגל המטרה הבא". כעת, אחרי הבחירות, באנקרה רואים בטענת ההתערבות המשך ישיר של אותה אסטרטגיה, כשהפעם המטרה היא הזירה הפוליטית הפנימית בישראל.
המבט מאנקרה: לא משנה מי ינצח
השאלה המעניינת יותר היא איך אנקרה עצמה מסתכלת על התוצאות. החוקרת המצרייה אימאן סמאק, מהיחידה ללימודי טורקיה במרכז למחקרים אסטרטגיים, אמרה לאתר "ויטו" ערב הבחירות שהחוגים הפוליטיים והמחקריים בטורקיה רואים בבחירות בישראל "גורם משפיע במשוואות הסכסוך האזורי", אבל לא נקודת מפנה. לדבריה, פידאן עצמו אמר שאנקרה לא מצפה לשינוי במדיניות החוץ של ישראל אחרי הבחירות, "בלי קשר לתוצאה או לזהות המנצח".
לפי אותה הערכה, באנקרה סבורים שממשלת נתניהו מסלימה בכוונה את הרטוריקה נגד טורקיה ומציגה אותה כ"איום חדש" כדי לגייס את הבסיס שלה ולהשיג יתרון בבחירות. מנקודת המבט הטורקית, הטענה על "התערבות טורקית" היא התוצאה הצפויה של קמפיין שבנה את ארדואן כאויב. והקו שעולה מהתקשורת הטורקית המקורבת לממשל ברור: כשהתוצאות לא היו טובות לליכוד, היה צריך מישהו להאשים.
בתקשורת הטורקית הפרו־ממשלתית הטון חריף יותר. האתר "האבר 7" כתב בכותרת שישראל "פחדה מכוחה של אנקרה" ו"הקימה צעקה ש'מתערבים בבחירות שלנו'". עיתון "טורקגון" תיאר את פעילות מרכז ה־DMM כחומה מול "הפגזת הידיעות הכוזבות של תל אביב". בתקשורת הזו הסיפור כמעט לא מוצג כחשד שצריך לבדוק. הוא מוצג כהוכחה נוספת לכך שישראל מנהלת מלחמה תודעתית נגד טורקיה.
מה הלאה
התוצאות הסופיות של הבחירות אמורות להיות מאושרות רשמית ב־4 בנובמבר, ומשם תתחיל מערכת הקואליציה. בדיווחים בתקשורת המצרית לפני הבחירות הוזכרה אפשרות של רוטציה בין הליכוד לאיזנקוט אם אף גוש לא יגיע ל־61. בכל תרחיש, הפרשה הטורקית תמשיך ללוות את המשא ומתן. אם השב"כ ימצא ממצא כלשהו, היחסים עם אנקרה, שכבר נמצאים בשפל היסטורי, עלולים להידרדר לשלב חדש של צעדים משפטיים ודיפלומטיים. אם לא יימצא דבר, ארדואן יקבל הוכחה מוכנה לטענה שהוא חוזר עליה כבר חודשים: שישראל צריכה אויב, וטורקיה היא האויב הנוח.
בינתיים, שני הצדדים מקבלים מהפרשה בדיוק מה שהם צריכים. בישראל, הסיפור על יד זרה מסביר תוצאה מאכזבת בלי להודות בשינויים בהצבעה בחברה הערבית. בטורקיה, הוא מחזק את דמותה של אנקרה כמי שישראל רואה בה איום. הנפגעים הם האזרחים הערבים בישראל, שההצבעה שלהם הפכה לכלי בעימות בין שתי מדינות, והאמון בתהליך הבחירות עצמו.
לפי הדיווחים, התגובה הרשמית של אנקרה לטענת ההתערבות הגיעה בינתיים מגופי ההסברה של הנשיאות, ולא מארדואן עצמו. אבל אם יש משהו שאפשר ללמוד מהחודשים האחרונים, זה שבזירה הזו אף מילה לא נשארת בלי מענה. השאלה היא רק מי יגיב ראשון, ובאיזה טון.
