שרת המשפטים איילת שקד סיכמה הערב (שני) את הדיון בהצעות אי האמון של האופוזיציה, בנוגע לחוק ההסדרה. שקד הקבילה את זעקות השמאל על מותה של הדמוקרטיה, נוכח חוק ההסדרה, למודעות אבל המתפרסמות בעיתונים.
"הצעות אי האמון בנושא ההסדרה, שעוסקות במה שסיעות מרצ והמחנה הציוני מכנות "הרס הדמוקרטיה", הן חלק מאותו מערך ידוע ומוכר של מודעות האבל. והאמת היא שכל הציבור מבין שמודעות האבל שאתם נושאים הן לא יותר משלטי חוצות בקמפיין פוליטי.
כגודל ההפסד שלכם בקלפיות, עוצמת היבבות שלכם במודעות. אתם, שרוממות עקרונות הדמוקרטיה בגרונכם - בזים להליך הדמוקרטי. מאז אמירתו האומללה של יצחק בן אהרון לא התקדמתם הרבה: בימים ההם ביקשתם להחליף את העם, היום אתם מבקשים להחליף את השיטה.
רק את הדעה שלכם אינכם בוחנים מחדש. שוב ושוב העם דוחה אותה ואתם מפסידים בחירות, אבל לא מסוגלים לעשות את חשבון הנפש הנדרש. אולי משהו בעמדה שלכם אינו מתעדכן? אולי תפיסת העולם שלכם אינה מתאימה לציבור הישראלי? אולי תצאו לרגע מהווילה – תעשו סיבוב בג'ונגל ותחזרו לספר מה ראיתם מסביב? כמו בכל עניין אחר בו אתם מפסידים שוב ושוב בקלפי, המנגנון שעד כמה שאני מכירה - מפעיל כל דמוקרטיה, אתם קובעים שהדמוקרטיה הגיעה אל קצה. אבל הקביעות האלה בדבר "קץ הדמוקרטיה" אינן אבחנות מתחום מדעי המדינה. אלה הן טענות פוליטיות; אגב, מהטענות הזולות ביותר שניתן למצוא בסופר-מרקט הפוליטי; וכך בדיוק צריך להתייחס אליהן.
מדובר בניסיון (לא צליח) לגרום לציבור להאמין שכל דגם משטרי שאינו מיישר קו באופן מוחלט עם המצע של מפלגת מרצ, או זה של הפלג השמאלי ביותר במחנה הציוני, אינו עונה על הדרישות הבסיסיות של דמוקרטיה.
אבל האמת היא שאת הדמוקרטיה לא המציאה מפלגה מסויימת והיא בוודאי לא תיבחן לאורה של שיטה פוליטית מסויימת שביקשתם לקדם עבורנו והציבור הישראלי אמר לכם בענק – לא תודה. ובכלל – אתם לא במקום שבו תעניקו לנו ציון על מידת הדמוקרטיות שלנו. יש לכם עוד הרבה מה ללמוד בנושא הזה לפני שתהפכו אוטוריטה".
בהתייחסותה לחוק ההסדרה אמרה שקד: "היום שבו חוק ההסדרה יעבור הוא יום שייכתב בו אחד הדפים המפוארים בספר ההיסטוריה של שיבת ציון. יהיה זה היום שבו החרב המונפת מעל אלפי בתים תעלם. בשנת היובל לניצחון האדיר של ששת הימים – נקרא דרור להתיישבות ונסיר את האיום שרבץ עליה שנים רבות. עושים סדר במשטר הקרקעות, מגינים על הבתים, מחזקים את ההתיישבות, מעמיקים את ההיאחזות בארץ האהובה שלנו.
תושבי עמונה, אני מצדיעה לכם. אתם הגיבורים האמיתיים שהביאו את ההישג ההיסטורי הזה. בשנת 1946 כתב אלתרמן את השיר "צריף בנגב" רגע אחד אחרי עליית 11 הנקודות בנגב, הנקודות שקבעו את גבולות ההתיישבות היהודית וממילא את גבולות המדינה שבדרך. אלתרמן ידע לזהות כי הנערה שבצריף בכפר-דרום קובעת את מהלך ההיסטוריה.
"אוֹר חַדְרָהּ", קבע המשורר, "מְשַׁנֶּה אֶת מַפַּת הַמִּזְרָח".
שבעים שנה אחרי, ועברנו כמה פרקים בספר ההיסטוריה, יש לנו מדינה ריבונית, וחזרנו אל המרחבים ההיסטוריים ואתם ממשיכים באותה משימה היסטורית, המשנה את מפת המזרח, ומביאה אותנו להישג היסטורי אדיר שבהרבה מאוד מובנים - משלים את הניצחון הענק של מלחמת הקיום אליה נדרשנו לצאת ב1967. יחד נעשה היסטוריה".
