ח"כ זועבי פתחה את הדיון בהסבירה את חשיבות המסגרות הטיפוליות עבור נערות ונשים הנמצאות בקצה הצרף ובסכנת חיים וכן עבור אלו הסובלות מאלימות ועודן בבתיהן. "מתייחסים למסגרות אחרי שהנשים יוצאות מבתיהן, אבל יש להן אפקט פסיכולוגי חשוב לפני. העובדה שאישה יודעת כי היא יכולה לעזוב את ביתה ולהגיע למסגרת נותנת לה כוח בתהליך ההתלבטות הכואב האם לעזוב את ביתה ובן זוגה. כאשר היא יודעת כי לא קיימת עבורה אלטרנטיבה היא נחלשת ולרוב משלימה עם מצבה. ישנם דיווחים רבים על נשים החיות באלימות, בדרום ובצפון ובמשולש ואילו ישנם רק שני מקלטי חירום עבור נשים ערביות ומעט מאד מענים עבורן", אמרה ח"כ זועבי.
מיכל חנוך-אחדות, מפקחת ארצית על מקלטים ודירות מעבר במשרד הרווחה: "אנו מקבלים נתונים מהמקלטים במערכת ממוחשבת וחשוב לומר כי המקלטים אינם בתפוסה מלאה, יש מקום במקלטים היהודים וכן במקלטים המעורבים. אישה הנמצאת בסיכון גבוה ופונה לקבלת מקלט לא תיוותר ללא מענה, גם אם אינו מושלם. בשנת 2016 לא נדחתה אף בקשה של אישה ערביה להגנה במקלט חירום".
ציפי נחשון-גליק, מנהלת השירות למתבגרים צעירים וצעירות במשרד הרווחה: "הרשויות המקומיות הערביות לא מעוניינות בהקמת דירות מעבר ודירות לנפגעות תקיפה מינית. ישנו תקציב לא מנוצל לשתי דירות נוספות אך לא ניתן למצוא ראש רשות שמוכן לקלוט את הנשים והנערות. בנוסף ישנה בעיה של שיתוף פעולה - נערות וצעירות שנמצאות בסכנת חיים אך לא מעוניינות להישאר במסגרות הגנה. יש צורך לעשות שינוי תודעתי, במיוחד אצל המשטרה, שכן ההגנה עליהן לא יכולה להיעשות רק על ידי העובדות הסוציאליות, שקיים מחסור משווע בהן, במגזר הערבי והיהודי כאחד".
ח"כ תומא-סלימאן: "בעיית סירוב הרשויות אכן מוכרת לי ואנו פועלים בנושא. נוסף ישנה בעיית ה"מאצ'ינג" - לרשויות המקומיות הערביות אין כסף להשלים ואנו נבקש פטור עבור הרשויות באשכולות הנמוכים בכדי לצמצם פערים. הבעיה מתחילה כאשר הנערות מגיעות למקלט על קצה הרצף והן בסכנת חיים, במצב נפשי קשה ומתקשות להחזיק מעמד במסגרת. אם אין עובדות סוציאליות בשטח לא ניתן לאתר אותן".
ד"ר רג'דה אלנאבולסי, חוקרת בתחום אלימות בחברה הערבית: "אנו מזהים כי הטיפול המוענק לצעירות ערביות נפגעות אלימות הינו לקוי שכן הוא מתרכז רק סביב הפגיעה. יש צורך בבניית תכניות טיפול מקדימות לגילאים הצעירים וכן בבחינת התוכניות הקיימות והתאמתן לשירותי הרווחה והיחידות למניעת אלימות בעידן הנוכחי. לצעירות ערביות ישנו קושי בפניה למשטרת ישראל ולכן לדעתי יש להכשיר עובדות סוציאלית שיעסקו בחקירה ייחודית לנשים וצעירות ערביות".
רפ"ק נירה ראובני, קצינת נפגעי עבירה: "ישנה שאיפה לשלב בכלל תחנות המשטרה את תפקיד עו"ס המשטרה אך שנים רבות נתקלנו בקושי בתהליך גיוס חוקרים איכותיים במגזר הערבי. לאחר פרויקטים רבים כעת ישנה בשורה וישנם עשרות שנמצאים בעיצומו של תהליך וצפויים להתגייס".
עו"ד חנאן נאג'רה, משרד הבינוי והשיכון: "עבור נשים נפגשות אלימות ישנו נוהל מיוחד, תוך 24 שעות עד יומיים הן מקבלות תעודת זכאות וסיוע כלכלי. ב2016 פחות מ-150 נשים ערביות פנו לקבלת הסיוע, רובן מהערים הגדולות. הסיוע אומנם אינו בסכומים גבוהים, אך אלו אינם מבוטלים עבור נשים אלו".
ח"כ תומא-סלימאן: "קיימת בעיה רצינית בשימוש בזכות זו ויש צורך לשאול האם לשכות הרווחה מפנות ומיידעות את הנשים בנוגע למגיע להן".
לאחר מכן סיכמה יו"ר הוועדה ח"כ תומא-סלימאן, את הדיון ואמרה כי זהו דיון חשוב ביותר במחסור במערך השירותים הקיימים לנשים ערביות. "כפי שציינתי, קיים מחסור, בעיקר בתקני עובדות סוציאליות בשטח, אשר יכולות לאתר את הנשים והנערות, ולטפל בהן כבר בתחילת הדרך. יש בעיה בתפיסה גם בקרב אלו שכן נמצאות, שכן מקצועיות חשובה אך אינה עומדת לבדה. על העובדת הסוציאלית להיות בעלת ראייה רחבה והבנה מגדרית עמוקה בנוגע לקשיים שחוות נשים נפגעות אלימות. כמו בכל מקצוע, גם העובדות הסוציאליות הינן תוצר של החברה ועליהן לעבור שינוי מהותי פנימי, בכדי להבין את המורכבות המגדרית ולהגיב בצורה מקצועית".
