״מודל ההגנה העצמית הוא מודל גברי שלא מתאים לנשים נפגעות אלימות." כך בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי שנערכה בירושלים, י"ט באייר, התשע"ז - 15 מאי 2017. "זה יותר כמו שבוי שמנצל רגע של שקט להציל את חייו״

כלים
צילום: אילוסטרציה
צילום: אילוסטרציה

ח״כ תומא-סלימאן: "אפנה לשרת המשפטים להקמת צוות מקצועי שיעסוק בהעמקת ההבנה של סינדרום האישה וההגנה עצמית, בכדי לצאת עם המלצות ושינוי חקיקתי"

הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, בראשות ח"כ עאידה תומא-סלימאן (חד"ש-הרשימה המשותפת) קיימה הבוקר (ב׳) דיון ובו הוצג מחקר העוסק בתפיסותיהן של נשים שהורשעו ברצח או הריגה של בן זוגן.

יו״ר הוועדה פתחה את הדיון: ״נתקלתי במחקרה של תמר דהאן לאחר קיום שיחה עם מנהלת כלא נווה תרצה בסיור הוועדה שם, במהלכו גם פגשתי אישה שרצחה את בן זוגה. נוגע ללב לראות אישה שהמפלט האחרון שלה כדי לשרוד היה לרצוח אדם וכששמעתי על המחקר ביקשתי לקבלו והחלטנו לקיים את הדיון בשל חשיבות הנושא״.

ח״כ מיכל רוזין (מרצ): ״המטרה שלנו בדיון הזה היא לקחת צעד קדימה ולראות כיצד משנים דברים. במידה רבה לא עוסקים די בנושא זה, מקרים רבים עוברים מתחת לרדאר ורוב החברה הישראלית לא מודעת בכלל לנשים שיושבת בכלא בשל רצח בן זוגן. נושא זה מציב אותנו מול שאלות מוסריות לא פשוטות ומעמת אותנו כנשים עם צד שלא קל לנו- להיות התוקפות והאלימות״.

תמר דהאן, עובדת סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב: ״המאפיינים של נשים שרצחו את בן זוגן דומים בכל העולם - כולן סבלו מהתעללות קשה וממושכת, על כל גווניה וסוגיה, מצד בן הזוג, טרם המעשה. בנוסף, נשים אלו פנו ושיתפו במצוקותיהן את החברה ומוסדותיה, אך לא קיבלו מענה הולם וראוי. הן חשות לבד במערכה, חרדות לחייהן ומתוסכלות עד כדי תחושה שעליהן לדאוג לעצמן, טרם תירצחנה״.

״בישראל ישנם ככל הנראה 20 מקרים של נשים שהורשעו בעבירות המתה של בני זוג. לכולן זהו מאסר ראשון, ללא עבירות קודמות ורובן מהחברה הערבית - בייחוד בשל העובדה כי בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית ישנם מענים מוגבלים וחלקיים עבור נשים נפגעות אלימות. רוב הנשים המורשעות הפונות לחנינה מנשיא המדינה מקבלות סירוב. המדינה כיום רואה בכך רצח לכל דבר, ואין הבנה של מאפיינים ייחודים למקרים אלו. התחושה של הנשים היא כי הן מוכות שלוש פעמים - על ידי בן הזוג, על ידי החברה המתעלמת ועל ידי מערכת המשפט״.

״הנשים שראיינתי בנווה תרצה לוקחות אחריות על מעשיהן ואנחנו כאן כי גם על החברה לקחת אחריות - ללמוד מהעבר ולמנוע את המקרים הבאים. המלצותיי הן כי המדינה תכיר באחריותה לכישלון בטיפול ובמניעת אלימות במשפחה. בנוסף יש לבצע שינוי חקיקתי על ידי הכרת בתסמונת האישה המוכה ובמאפיינים הייחודים של אוכלוסייה זו ולא רק לראות את תוצאות מעשיהן״.

סגן גונדר שרה פרידמן, מפקדת בית הסוהר לנשים "נווה תרצה": ״האסירות במדינת ישראל מהוות 1.8% מכל האסירים, ולכן ניתן לתת להן טיפול אישי, המותאם להן, בייחוד כדי לחזק אותן להתמודדות עם החברה בחוץ. הנשים שנמצאות על רצח מקבלות את האחריות על עצמן, הן מודעות למעשה ובטיפול מקבלות כוח להבין איך יכלו להתמודד אחרת ואיך להמשיך את החיים הלאה. הן לא רוצות רחמים אלא מענה וליווי לאחר המאסר, לאחר החממה של הכלא, בשילובן חזרה לחברה״.

עו״ד משה מרציאנו, פרקליטות המדינה: ״זו דילמה משפטית קשה - מסכת התעללות וטרגדיה של המתה אל מול עקרון קדושת החיים. האחריות רחבה יותר מעולם המשפט ונשים צריכות לקבל תמיכה כדי לא להגיע לנקודת הקצה הטראגית של מעשה ההמתה. יש במשרד המשפטים צוות רפורמה העוסק בחשיבה על עבירות המתה ואנו מקווים לעשות שינויים שיותאמו למקרים ייחודים אלו״.

ד״ר רותי לבנשטיין לזר, ביה״ס למשפטים- המכללה למנהל: ״מודל ההגנה העצמית הוא מודל גברי שלא מתאים לנשים נפגעות אלימות. זו סיטואציה ייחודית ולא הגנה עצמית כפי שתיאר המחוקק. זה יותר כמו יחסי שובה- שבוי, כאשר האחרון מנצל רגע של שקט להציל את חייו. מנקודת מבטן, הסכנה היא מידית וצריך להתאים להן את ההגנה עצמית מסוג צידוק ולהגיע לזיכוי. זו לא הצעה רדיקלית - יש בעולם פסקי דין של נשים שסובלות מסינדרום האישה המוכה שזוכו כי הותאמה להן דוקטרינת ההגנה העצמית. הרפורמה צריכה ללכת צעד אחד קדימה ולהוריד את תיוג הרצח״.

יו״ר הוועדה, ח"כ תומא-סלימאן, סיכמה: ״מחקר זה כיוון אור לפינה חשוכה שלא טופלה לעומק ומעמיד אותנו מול שאלות נוקבות. ככל שסוגרים את האופציות של הישרדות מכובדת ומצילה של נשים, הן עלולות להיסחף לכיוונים שלא היינו רוצים לראות. ככל שהרשויות מזניחות את תפקידן העיקרי והנשים מרגישות שחייהן מופקרים ואין להן לאן לפנות, לצערנו הן לוקחות את העניינים לידיהן ואף לפעמים מגיעות לרצח".

"העדכון על הרפורמה מעניין ובכיוון הנכון. בנוסף, עלינו להיות בקשר עם משרד המשפטים ולשקול לחקור לעומק ולהרחיב את ההבנה של הגנה עצמית עד כדי פטור או ענישה מקלה יותר. אני אפנה בשם הוועדה לשרת המשפטים ואבקש הקמת צוות מקצועי, שיכלול אנשי מקצוע מדיסציפלינות נוספות, אשר יעשירו את הדיון בהבנת סינדרום האישה המוכה בכדי לצאת עם המלצות ושינוי חקיקתי".

"במקום לטפל בתוצאה, האחריות העיקרית, אשר תמנע הישנות מקרים כאלה, היא טיפול בשלבים הראשונים - כאשר האישה סובלת מהתעללות והיא מרגישה לבד. לצערי, לא הגענו למצב שנשים מקבלות מענה מתאים, במיוחד נשים בפריפריות על סוגיהן. זהו כתב אישום לרשויות המדינה שכשלו בלתת מענים ופתרונות עבור נשים אלו״.

 

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS