זהו הפרק על הכנת הילדים למהלך: ברגע שקיבלתם את ההחלטה שאתם רוצים לעבור ליישוב כפרי, או כל שינוי אחר בחיים, הילד יכול להביע את דעתו אבל הוא לא הגורם הקובע. מעבר יכול להיות שינוי קיצוני להורים. בעיקר בהיבטים כמו פרנסה, חיי חברה, מרחק מהמשפחה התומכת וכו'. לכן, הכלל הראשון והבסיסי שלנו הוא 'הורה רגוע – ילד רגוע'. ככל שההורים ישדרו יותר ביטחון, וככל שהם יהיו יותר קרי רוח וסבלניים, כך האנרגיות תעבורנה הלאה לילדים. ילדים מאד מושפעים מהאופן שבו ההורים מתמודדים עם אתגרים ודוגמה אישית היא מרכיב קריטי.
בכל מעבר דירה, ובמיוחד במעבר לבית פרטי ביישוב חדש, ההורים שוקעים בעשייה פורמאלית כמו בחתימה על חוזים, פיקוח על הבנייה, רישום למוסדות לימוד, התארגנות בעבודה וכיוצא בזה. בעוד הילדים, שאינם חלק מהתהליך הפרוצדוראלי, חווים הכל ברמה הרבה יותר רגשית. דוגמה בולטת ניתן למצוא בקרב ילדים אשר זה עתה הסתגלו והתאקלמו. למשל, ילד שהפך ממש לאחרונה למקובל ואהוב או ילדה שמרגישה שהיא סוף סוף מצאה את מקומה. במקרים אלה המעבר לסביבה החדשה והלא מוכרת טומן בחובו מכשולים שעלולים ליצור רגרסיה או הסתגרות. הסיטואציה של המעבר מורכבת לילד מבחינה חינוכית ונפשית. ההורים חייבים להתחשב בכך ולכלכל צעדיהם בזהירות.
בדומה לפתרונות רבים, הכל מתחיל בהבנת השורש. כדאי לשתף את הילדים במעבר, כולל בתכנון הבית. השלבים המקדימים למעבר הם בעלי משקל להמשך הדרך. ממש כמו שהיסודות של הבית הם ברומטר ליציבות לשנים הבאות. עוד לפני שעוברים חשוב לערוך לילדים היכרות רבה ככל הניתן עם הבית החדש. אפשר לשתף את הילדים בתכנון חדריהם, תכנון הגינה, תכנון החללים המשותפים ועוד. רצוי שההורים יהפכו את המעבר לפרויקט משפחתי שעושים אותו ביחד כצוות. לדוגמה, בכל הנוגע לקהילה במקום החדש המעבר יכול לכלול ביקורים באירועים משותפים של היישוב. אירוח לסופי שבוע, ביקור באירועים בחגים, השתתפות בפעילויות קהילתיות, טיולים באזור וכדומה. ההיכרות הזו יכולה לכלול גם היבטים בסביבה החינוכית ואפשר לנסות להפגיש את הילדים עם הגננות, המורים ואנשים מהצוות הפדגוגי. לפעמים דווקא הדברים הקטנים הם הכי אפקטיביים להמתקת הגלולה. תוכלו למשל להכיר לילד את הדרך מהבית לתחנת האוטובוס, את הדרך מהבית לבית הספר, איפה נמצאת המכולת, היכן מגרש הכדורגל וכו'. ילדים מושפעים מאד מהדברים הפשוטים והטכניים.
שימו לב גם שבשלב המקדים לפני המעבר ההורים צריכים להיות רגישים עוד יותר לקשיים של ילדים ביישנים או חסרי ביטחון. אמפטיה והבנה הן הנתיב הבטוח לנפשו של הילד. חשוב להקשיב לילדים ולא להיות אדישים למצוקותיהם. ביטחון וקור רוח הם לא תירוץ לאדישות. הורה שיבטל את החששות של הילד בהערת אגב כמו 'עזוב שטויות', לא יצא ידי חובתו. סביר להניח שהוא יגלה מהר שהילד עשה הכל חוץ מלעזוב ושמבחינתו זה בכלל לא שטויות. הילד עלול להתכנס בתוך עצמו, סף החרדה יעלה, והפיצוץ בוא יבוא. בקיצור, שמעו את הילדים והיו קשובים למצוקותיהם. דגשים לילדים מתבגרים ובני נוער.
הגיל הוא פרמטר חשוב באופן שבו הילד מקבל את המעבר. אין ספק שתמיד יותר קל להעביר ילדים בגיל הגן לעומת ילדים בכיתות ז' ומעלה. ילדים מתבגרים כבר יצרו קשרים עמוקים יותר כמו חברויות ארוכות טווח והפרידה תהיה קשה בהתאם. הורים רבים סבורים שבגרותו של הילד תאפשר להם לשנות בקלות את עולמו מקצה לקצה אך המציאות שונה בתכלית. בתהליך מעבר דירה עם ילדים מתבגרים כדאי לעשות את המהלך בהדרגתיות ככל הניתן. להקשיב לילד, להתחבר לרגשותיו, לשמוע את מצוקותיו ולהעניק תמיכה. להסביר לו שהוא יוכל במידת האפשר לשמור על הקשרים עם החברים מהבית הקודם ולספק לו את מעטפת ההגנה הרחבה ביותר.
שמירה על קשרים עם החברים מהבית הקודם היא צעד חכם ונבון. רצוי לאפשר לילד להמשיך ולפגוש את חבריו הקודמים גם אם זה דורש השקעה בהסעות למרחקים גדולים או לינה מחוץ לבית מדי פעם. אם מבצעים את המעבר לילדים המתבגרים באופן הדרגתי, הדרך תהיה הרבה יותר מוצלחת. הסכסוכים מול ההורים יתמעטו והילד בעצמו יבנה את עולמו החדש ביישוב הכפרי ככל שהזמן יעבור.
גם למערכת של הישוב יש אחריות גדולה כלפי הנקלטים בה. אם פרויקט הקליטה יכלול פעילות אקטיבית מצד היישוב והמועצה האזורית, כמו למשל ארגון אירועים משותפים לנקלטים עם הוותיקים או ליווי משפחות תומכות, הדבר ישפיע על היכולת של הילדים להתחבר למקום החדש. סירוב ילדים לשיתוף פעולה עם החלטות הוריות הוא בעיה שלא נוגעת רק למעברי דירה אלא לכל שטחי החיים. זהו אחד האתגרים הגדולים של ההורות. לפעמים זה שיעורי בית, לפעמים ביקורים אצל הסבא והסבתא, ולכל גיל יש את בעיות הסירוב שלו. הסמכות ההורית היא המפתח. ברגע שקיבלתם את ההחלטה שאתם רוצים לעבור ליישוב כפרי, לאחר ששקלתם את כל היתרונות שגלומים בהרפתקה הזו מבחינת המשפחה, הילד יכול להביע את דעתו אבל הוא לא הגורם הקובע. יש להסביר לילדים את המניעים, לעמוד על היתרונות, להתמודד עם החסרונות ולהקשיב לקשיים. חשוב לחשוב ביחד איך עוברים את המעבר כ"צוות". בהתמודדות עם ילד סרבן ההורים צריכים מצד אחד לא להיעלב אך מצד שני לשמור על רגישות. מחד לא להתעלם ומאידך להיות קרי רוח.
