הצעת חוק המישוש נועדה לאפשר למשטרה לעכב ברחוב אנשים ולערוך חיפוש על גופם גם אם אין נגדם חשד כלשהו. הניסיון בארץ ובעולם מלמד שסמכויות שיטור, שאינן מותנות בחשד, מופעלות לפי "תחושת בטן" ובאופן שרירותי, סלקטיבי ומפלה.
בבריטניה ובארצות הברית נוכחו לדעת שחיפוש ללא חשד פוגע בעיקר בקבוצות מיעוט אתני. בישראל הראשונים להיפגע יהיו יוצאי אתיופיה, ערבים ובעלי חזות מזרחית.
כבר חמש שנים שהמשטרה מנסה לקדם את החוק ללא הצלחה, אבל לאחרונה, על רקע גל תקיפות הסכינים, הכריז השר לביטחון פנים שהמחסור בסמכויות גובה "מחיר דמים" וביקש מהכנסת למהר ולאשר את החוק. בפעמים הקודמות בהן החוק עלה לדיון בכנסת, לא הושמע הטיעון הביטחוני.
הצעת החוק עוררה ביקורת חריפה מצד האגודה לזכויות האזרח, הסנגוריה הציבורית וגופים נוספים, שהזהירו מפני פגיעה קשה בזכויות הפרט. בדיון הראשון שקיימה ועדת החוקה נטו מרבית חבריה להצעה של הייעוץ המשפטי של הכנסת – לחוקק כעת הוראת שעה שתיתן למשטרה סמכויות חיפוש חדשות לצרכים ביטחוניים, ובהמשך לדון ללא חיפזון בסמכויות שהמשטרה מבקשת לצרכים אחרים.
באופן תמוה, המשטרה דחתה את ההצעה שהייתה מאפשרת לה כבר לפני חודש לקבל את הסמכויות שלטענתה דרושות לה לשם התמודדות עם פיגועי הדקירה.
באגודה לזכויות האזרח אומרים כי הפרסומים לפיהם ח"כ סלומינסקי יגבש הסדר חדש מהווים בשורה לאזרחי ישראל שחוק המישוש איים לשנות את מערכת היחסים בינם לבין המדינה. מקובל להפר את פרטיותו של אדם ולחפש עליו ובחפציו במקרה שבו קיים חשד סביר לביצוע עבירה, אך כל עוד זה לא המצב – אדם זכאי שלא יחפשו עליו.
לחוק התנגדו גם האגודה הישראלית למען יוצאי אתיופיה, אנו, אחותי – למען נשים בישראל, התא הפמיניסטי באוניברסיטת תל אביב, לא נחמדים לא נחמדות, פורום החשיבה המשותף נגד גזענות וחדר המצב.
