אלמן ניצול שואה תושב פתח תקווה כבן 90, חי בזוגיות מאושרת כ-40 שנה עם אלמנה ואם לשניים. הם היו ידועים בציבור וחיו בביתה, עד לפטירתה.
לדברי עו"ד צבי וישנגרד, שמייצג את הקשיש, כבר במהלך 30 ימי האבל פנו שני בניה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, בתביעה לפינוי הקשיש מהדירה. על פי צוואת האישה, אותה חיברה בשנות ה-70, דירתה אמורה לעבור בחלוקה שווה בין ילדיה.
הקשיש, שהתאבל על יקירתו, לא ידע כיצד לפעול, ובחלוף המועד להגשת כתב הגנה הגישו התובעים מספר בקשות לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, למתן פסק דין בהעדר הגנה.
בית המשפט לא מיהר להורות על פינוי הקשיש מהבית ללא כתב הגנה, והקשיש פנה לעו"ד צבי וישנגרד, בבקשה שיסייע לו להמשיך להתגורר בדירה בכבוד עד שארית ימיו. עו"ד וישנגרד הגיש בשמו בקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה, ובית המשפט נעתר לבקשה.
או אז הגיעו ילדי המנוחה והקשיש להסכמה לפיה ימשיך האיש להתגורר בדירה תמורת דמי שכירות חודשיים, ומשכו את תביעתם.
משכך, הודיע הקשיש לעו"ד וישנגרד כי אין צורך עוד בייצוגו. אלא שבמקביל הגישו הבנים תביעה כספית, בסך של כ-40 אלף שקלים נגד הקשיש, בגין דמי שכירות וחובות נוספים שהצטברו בנכס מאז מות זוגתו.
עו"ד וישנגרד הגיש בצעד חריג הודעה לבית המשפט, על אף שלא יצג עוד את הקשיש, בבקשה להתייחס למקרה כאל "אבי יתומים ודיין אלמנות": לזמן את הצדדים בפני בית המשפט לשמוע את טענותיהם, בטרם תנתן החלטה המקפחת את זכויותיו של הקשיש. דקות ספורות לאחר שבית המשפט קיבל את ההודעה, הוגשה הודעה מטעם התובעים למחיקת התביעה הכספית – והקשיש יישאר בביתו, וישלם מעתה דמי שכירות כמוסכם.
