בחודש אפריל 2006 פנו דסאו וחברת נטורה בית לחיים שבבעלותו, לחברת כהן חגית בבקשה להקים בכפר נטורה ברמת הגולן, כפר לילדים חוסים מן המסד ועד הטפחות. לדברי בעל השליטה בכהן חגית, מר יוסי כהן, הוא החל מיד בעבודות הקמת הכפר מבלי שנחתם הסכם כלשהו, אלא על יסוד אמון אותו הוא רחש לדסאו.
חברת כהן חגית סיימה את עבודתה בכפר, היא קיבלה שיקים דחויים, וכאשר השיק הראשון לא כובד מסיבת "אי כיסוי מספיק", ביקש דסאו מהקבלן שלא להפקיד את יתרת השקים.
מאז ובמשך כארבע שנים, טוענת חברת כהן חגית באמצעות עורכי הדין תורג'מן ורענן, מתחמק דסאו מתשלום עבור ביצוע העבודות בתירוצים שונים ובשיטות שונות, "לימים התברר שהתנהלות זו הייתה חלק מהתנהלות שגרתית של דסאו, וחלק מתכנית לתרמית מכוונת וגזל ממש", טוענים הקבלנים בתביעתם.
במהלך התקופה העלה דסאו הצעות שונות לפירעון החוב, ישירות ובאמצעות חברות שבשליטתו, וכן באמצעות חברו ושותפו איש העסקים יעקב קדוש, אשר התחייב בכתב לשלם את חובותיו של דסאו.
הנתבע, עורך הדין יגאל כהן, מייצגו ואיש אמונו של דסאו, פעל לטענת הקבלנים תוך שהציג להם מצג שיקרי בדבר יכולת פירעון החוב, כשהוא מציג עצמו כנאמן על שיק אמריקאי שהפקיד בידיו דסאו, והמשוך על בנק בארה"ב על סך של 550 אלף דולר.
לפי כתב התביעה, כהן כתב לקבלנים כי השיק הופקד בבנק ונשלח לפירעון בגוביינא לבנק המושך בארה"ב, השיק כמובן היה חסר כיסוי והסכום לא הועבר לקבלנים.
כמו כן, בשלב מאוחר יותר, הציג עצמו עו"ד כהן כבעל מניות בל.ב.א נכסים שאותם קיבל לידיו בגין חוב שכר טרחה של דסאו, אחר כך טען כי העברה זו בוטלה בשל כינוס נכסים שהיה על המניות, אולם בפועל, טוענת התובעת, נטל על עצמו אישית את התחייבות החברה כלפי כהן חגית קבלני בניין.
על אופן התנהלות איש העסקים דסאו ניתן ללמוד מכתב התביעה. לדברי התובעים, אחרי שהיו בסיור בכפר, הוא ביקש "לשמוע טרקטורים", והסביר כי ההתקשרות בין הצדדים "תתקדם תוך כדי תנועה". מה ששכנע את הקבלנים להתחיל בעבודה הייתה הבטחתו של דסאו שמימון הבנייה יינתן על ידי משרד השיכון לאור מהותו של הכפר עבור ילדים חוסים.
