מותק, תהייה "נחמד" - מה גורם לנו להחליט לרכוש מוצר? איזו חוויה אנחנו זוכרים מאנשים שנותנים לנו שרות, והאם אפשר ללמוד "להיות נחמד"?

כלים

השבוע חידשתי את המנוי שלי למועדון הספורט אחרי הפסקה של כמעט שנתיים. לקחתי את תכנית האימונים ובחרתי שיעורים שיתאימו ללוח הזמנים שלי. פתאום מצאתי את עצמי מחליט גם על פי שם המאמן של אותו חוג וכן על פי המקום והאולם בו מתקיים חוג הספורט.

המדריכים במועדון הזה כולם מוכשרים, טובים ומקצועיים - ובכל זאת, יש לך העדפה למאמן מסוים עד כדי כך שאתה מתאים את לוח הזמנים שלך אליו. אם היינו צריכים לדרג, כל אחד מהמאמנים היה מקבל דירוג אחר. מה מצפים ממאמן כושר במועדון ספורט?

במועדון שאני חבר בו יש מכל הסוגים: מאמן אחד משתמש בקולו ומתחרה במוסיקה שלעיתים דופקת בראש, מאמנת שנייה מדגימה את התרגילים עם עצמה כאילו אין אנשים באולם. היא כנראה אינה מבינה שכאשר מבצעים תרגיל בשכיבה על מזרן, אין אפשרות לראות את המדריך - במיוחד כשהוא נמצא במרחק 20 מטר ממך.

השלישי קודם כל אומר "שלום", משתמש ב"מדונה", מדגים את התרגיל ומסביר בכמה מילים מהי מטרתו, מודיע לך את הזמן שנשאר לתרגול, משמיע קריאות עידוד, מסתובב בין האנשים, מעיר, מתקן, ואפילו מוצא כמה שניות לפלרטט- בעיקר עם המתאמנות. כעת הגידו לי  - עם איזה מאמן הייתם מעדיפים להתאמן ?

במבחן התוצאה אנחנו מעדיפים את אנשי השירות והמקצוע שאנו בוחרים לא רק עפ"י המקצועיות והאמינות שלהם - אנחנו מצפים שהם יהיו גם "נחמדים". האם אפשר ללמוד "להיות נחמד"?

בפרסום לפני כמה שנים דווח על מחקר פסיכולוגי מקנדה הטוען כי לגנטיקה יש השפעה על מידת הנחמדות שלנו, אבל גם לסביבה יש השפעה לא מבוטלת. מאמן כושר, בעל מקצוע, מוכרת בחנות, נציג חברת סלולאר ומרצה באוניברסיטה - איזו חויית שירות אנחנו זוכרים מהאנשים הללו ?

כל גבר מכיר את העניין במיוחד אם הוא חולה, וקורא את המאמר הזה כעת במיטה: "מותק- תהיי נחמדה, תביאי לי כוס תה, אני עוד מעט הולך למות". (אתם צריכים לראות את הפרצוף המיוסר שלי כשאני אומר את הדברים כדי להאמין כמה זה נכון).

הכותב, יונתן פרנקל, עוסק בתקשורת שיווקית מופרעת. בעבר ניהל את יחסי הציבור של אתר התיירות "נאות קדומים" ליד יער בן שמן.