לאור הפרסומים על מסקנות ועדת קדמי ראוי להסתכל על התמורות שחלו על שוק המזון הישראלי. נראה כאילו הועדה לא הבינה עד הסוף את מצב השוק ומסקנותיה אינן עמוקות ורחבות מספיק על מנת לפתור את הבעיות המורכבות של השוק. בחלק מהמסקנות היא שוגה בניתוח השוק וחלקן אינן ישימות
אם בעוד כ-5 עד 10 שנים, יחקרו כלכלנים/פסיכולוגים את התנהגות שוק המזון כיום, הם יגיעו למסקנה כי את עסקי הקמעונות בישראל ניתן לחלק לשניים: עד לפרוץ המחאה החברתית של קיץ 2011, ולאחריה. בעוד שהמחצית הראשונה של 2011 לוותה במגמה חיובית שכללה בין היתר צריכה רבה יותר של מוצרי מזון באופן כללי וגם מוצרי מזון משניים כמו ממתקים, עוגיות, עוגות מוכנות ודומיהם - בשיעורי קניה גבוהים, פרצה המחאה החברתית שהביאה איתה לא רק מודעות צרכנית אלא גם ובעיקר בדיקה דקדקנית וקפדנית בקניית מוצרים אלו בתוספת קיצוץ משמעותי בהרגלי הקניה.
שני פרקי הזמן הללו, עוד יילמדו באוניברסיטאות כמי שהביאו לשינוי בשוק הצריכה הישראלי. אם נצרף את נתוני המאקרו שהביאה איתה המחאה החברתית, נגלה שהיא הבנתה מציאות קשה עד בלתי אפשרית בקרב הרשתות הקמעוניות הציבוריות בכלל ווחברות המזון בפרט. ואם לא די בזה, הרי שניתן להסביר את שרשרת המזון של יצרני המזון בישראל כמי שגורלה הופקע מידיה באחת. כל זאת עוד לפני שהתחום כולו נבחן בזכוכית מגדלת כדוגמת שוק הסלולאר, או שוק התחבורה הציבורית. ועדת קדמי שהיתה אמורה לתת את המענה חזרה בהמלצות כלליות כאשר היא שבויה בקונספציה שהשוק מרוכז אצל שופרסל וריבוע כחול-זוהי מסקנה שגויה וחלקית מאוד.
מצד אחד הצרכן, מנגד - עלויות חומרי הגלם
במציאות שבה עליית מחירי המוצרים איננה באה בחשבון ואם היא אכן מתבצעת, נבדק כל מהלך עליית המחיר במיקרוסקופ, קיימים כיוונים מוגבלים אשר באמצעותם ניתן לשפר את הרווחיות (אם בכלל היצרן נמצא במצב של רווחיות) והם: הקטנת ההוצאות ברכישת חומרי גלם והקטנת ההוצאות על ידי קיצוצים משמעותיים בהוצאות קבועות ומשתנות. בהרבה מקרים אין ברירה והיבואנים סופגים את עלויות חומרי הגלם שנובעות מגידול בביקוש למוצרים בסיסיים ותנאי אקלים משתנים בעולם כולו וברובו המכריע של התהליך, קצרה ידם מלהושיע.
מגמת השחיקה של חברות המזון נמשכת באופן חד-משמעי והיא עתידה להמשך . המשמעות הישירה של התהליך נעוצה בקושי של חברות המזון לחזור בקרוב לרווחיות אשר אפשרה להם גמישות מרבית בפיתוח, פרסום ומבצעים,.הביטוי הראשון כמובן הוא מבצעים פחות עמוקים ובכלל פחות מבצעים. השלב הבא יהיה לחתוך בבשר החי.
גם רשתות השיווק מסתגלות
אחת הבעיות הגדולות של רשתות השיווק, הנה חוסר יכולתן לגלגל את הגידול בהוצאות שלהן לצרכן, דבר המכריח אותן להתייעלות רוחבית בעיקרה. המצטיינות ביניהן בשמירה ושיפור הרווחיות הן בעיקר הרשתות הפרטיות הגדולות שנוסחת הדיאלוג עם הצרכן מבוססת על מחיר טוב,מגוון טוב ושירות טוב!. נוסחה זו, הגבירה את נאמנות הלקוחות, ובעזרתה גויסו לקוחות חדשים רבים. כאמור, הצרכן הישראלי הפך להיות ערני מאוד, הוא זוכר ומשווה את המחירים ולוקח אישית יחס טוב, חוסר יחס ויחס גרוע. בנוסף, התקשורת מול הצרכן חייבת להיות עקבית והוגנת בניגוד למדיניות האופורטוניסטית טרום המחאה החברתית של קיץ 2011. כולי תקווה כי גם רשתות שופרסל וריבוע כחול תנקוד בקו דומה ותחפש לתת ערך מוסף לצרכן שהוא מעבר למחיר – ערך שמראה כי הן מבינות את הצרכים שלו ואת הקשיים שלו. לצערי כרגע הצרכן שקוף מבחינתן.
הסימנים כבר כאן
השינויים בשוק הצריכה הישראלי כבר כאן, והדוגמאות לא חסרות. שוק הרהיטים הוא הסממן הראשון לשינוי בתודעה הצרכנית הפוקדת את מדינתנו והבאות להיפגע ברווחיותן בצורה משמעותית אף יותר ממה שקראנו לאחרונה הן חברות הסלולאר, אשר עתידות להשתנות בצורה מהותית שוק המזון אמנם נהנה מיציבות יחסית, אך תנודות הענף והשחיקה ברווחיות יביאו בסופו של עניין, לתוצאות דומות המתרחשות בשווקים האחרים: תיתכן קריסה של אחת הרשתות ובוודאות תהיה ירידה ברווחיות שתוביל להתייעלות נוספת לרוחב ולעומק כל זאת על מנת לשפר את הגורמים המשפיעים על הצרכן הסופי-המלך החדש.
