"אחריות חברתית" ניסתה להיות דרך חיים במדינת ישראל בעשורים הראשונים שלאחר הקמתה, והתבטאה בדאגה לדיור ציבורי ולקידום השדה של עיצוב ואדריכלות גם דרך מבני ציבור. דרוש שינוי תפיסתי, דרושה מהפכה בגישה הכללית בעולם הבנוי בו חיים, בשכונה אליה אנחנו חוזרים כל יום ובשטחים הציבוריים השייכים לכולנו.
נתוני הלמ"ס שהתפרסמו לאחרונה מבטאים קפיצת מדרגה נוספת במצב העוני במדינה. הנתונים היבשים מדווחים כי 21% מהישראלים ויתרו על אוכל בגלל קשיים כלכליים - אחד מכל חמישה אנשים שתפגשו מידי יום יהיה רעב ללחם. אם לא די בכך, האבטלה גואה ל-6.6% מכלל המועסקים במשק ומספר המובטלים עומד על יותר מ- 200 אלף. לרבים מאיתנו תחושת הרעב אינה מוכרת ורובנו לא נוכל לדמיין את תחושת חוסר האונים הכרוכה באי היכולת לתת אוכל לילד שנעמד מול מקרר ריק. נדמה כי בעשורים האחרונים הלכה החברה הישראלית ולבשה את צורתה החיצונית של חברת השפע מבלי שיש לה קרקע יציבה לעמוד עליה וכאשר החלש, כמו תמיד, נשאר מאחור.
ביקור בשכונות המצוקה בערים הגדולות יגלה לנו ישראל אחרת שהיא המציאות הבלתי נמנעת לאנשים רבים במדינה. האבטלה נראית ברחובות הלכה למעשה, על הברזלים החלודים, במדרכות השבורות, בתחנות ההימורים, בקירות הבתים, בספסלי הגנים הציבוריים ובשטחים הציבוריים. תחושת האין אונים באה לידי ביטוי בחזות מדכאת של שכונה אפורה שתושביה כבר הרימו ידיים מזמן. נדמה כי אין גורם אחד שחושב על תכנון או עיצוב עירוני שיוכל לחולל שינוי תפיסתי וחברתי במחוזות המסכנות. בשטח, בידם של התושבים אין כוחות להתמודד מול בירוקרטיות של משרדי עירייה או יכולת ליזום פרויקטים מול כרישי נדל"ן.
עולם העיצוב והאדריכלות מצידו הפך מסחרי יותר, בורגני יותר, אליטיסטי וחסר מצפון חברתי. עיצוב הפך מכוון לקהלי יעד שיכולים להרשות לעצמם להתעכב על גוונים, לעצב בנברשות ואביזרים, לרכוש דירה במגדלי יוקרה ולהיעזר בשרותיו של מעצב פנים. בשנים האחרונות מעצבים ממקדים את יכולותיהם וכישוריהם ליצירת עיצוב המותאם לבעלי ההון, אולם לא תמיד היה כך. בעידן המכונה ולעת המהפכה התעשייתית נשא העיצוב אופי שונה, והמעצבים נשאו בגאווה את יכולותיהם ליצור עיצוב בר השגה ושימושי לכולם. בשנות העשרים בגרמניה טובי האדריכלים והמעצבים התגייסו לעיצוב דיור ציבורי, יצירות מופת שכולנו חוזרים, מבקרים ולומדים מהן.
"אחריות חברתית" ניסתה להיות דרך חיים במדינת ישראל בעשורים הראשונים שלאחר הקמתה, והתבטאה בדאגה לדיור ציבורי ולקידום השדה של עיצוב ואדריכלות גם דרך מבני ציבור. הרבה טעויות נעשו במהלכים אלה, ציבורים שלמים הודרו ממרכזי השליטה, אולם היה רצון כן לייצר סדר יום שהריבון אחראי בו על האזרחים. נדמה כי בשנים האחרונות הפך צמד המילים ללא יותר מסיסמא שיווקית לחברות התורמות כספים לקהילה. עד כמה שתרומות הן דבר מבורך, דרוש שינוי תפיסתי בסיסי, דרושה מהפכה בגישה הכללית בעולם הבנוי בו חיים, בשכונה אליה אנחנו חוזרים כל יום ובשטחים הציבוריים השייכים לכולנו. הפעולה העיצובית היא עדינה אך משמעותית: אין היא הורסת אלא מוסיפה, משנה ומשמישה מחדש, היא מאפשרת תרחישים מגוונים בחיי היום יום. לצערי, בחברה שלנו יש רק לקהילות מסוימות הזדמנויות נדירות לראות ולהבין מה עיצוב טוב יכול לעשות.
הנשיא הצרפתי ניקולא סרקוזי קבע עם כניסתו לתפקיד את אחת המטרות הנועזות ביותר בתולדות פריז – לנקות את פרברי העיר ולבנות מחדש פריז ירוקה יותר וחברתית יותר, העיר הראשונה שתתיישר על פי המטרות שהוצבו על ידי אמנת קיוטו. פרויקט דיור ציבורי מעניין שבוצע לאחרונה הוא ה- Cité Manifeste במלהוס צרפת שכלל 61 יחידות דיור. מטרתם של הארכיטקטים המובילים בפרויקט, בינהם סטארכיטקט זאן נובל, שיגורו באן ולאקטון ואסל, הייתה למצוא פתרון מגורים חדשני ומושלם לאנשים עובדים. האמירה הכללית שלהם התנגדה לדיור בורגני ויקר. את הפרויקט הפעילו היזמים עם צוות ארכיטקטים מקצועי מהשורה הראשונה בעולם, אבל עם חומרי בנייה תעשייתיים זולים אך מעוצבים לעילא. לדיירים עצמם ניתנה האפשרות לבחור בין עיצובים שונים של הדירות וכל זאת כאשר עלות בניה של יחידת מגורים של 120 מ"ר בפרויקט לא עלתה על 75,000 אירו בלבד. העיצוב לא נגמר עם סיום הפרויקט, האבולוציה של הפרויקט נתמכה על ידי אדריכל-מעצב שישב בתוך הקהילה. דוגמה זאת ועוד רבות כמוה בעולם ממחישות שדיור ציבורי שמתוכנן היטב יכול להיות מעוצב, מכובד ומעורר השראה לכל שכבות האוכלוסייה.
במציאות הישראלית הנוכחית הדרך היחידה להביא לשינוי אמיתי בתפיסת האדריכלות העירונית היא דרך שיתוף פעולה בין כל מגזרי האוכלוסייה בעיר - הקהילה המקומית, העירייה, אנשי אקדמיה ואנשי מקצוע. "קליניקת מעצבים" אשר תוקם בשכונות לרווחת התושבים תוכל לחולל שינויים בחזות המבנים, בשטחים הציבוריים ובחללי הבתים עצמם. מטרת קליניקות המעצבים היא ליצור חזון חדש של עיצוב שאינו מכוון לעשירים בלבד אלא לכולם, עיצוב המקבל על עצמו את האחריות לעזור לחלשים ולתמוך גם בצרכיהם. עיצוב המתגאה ביכולתו ליצור הזדמנויות, ולא בכוח לצמצם אותן. זוהי המסגרת דרכה ניתן לעסוק בצרכים שלא נענים בצורה מספקת על ידי השוק הפרטי, המדינה או הרשות המקומית. אנו פותחים את הפלטפורמה לכל משתפי פעולה אפשריים וקוראים לכם לבוא לנהל איתנו דיאלוג, להיות פעילים ולעצב עיר בעלת מצפון חברתי.
הכותבת היא כרמלה יעקובי וולק, ראש החוג לעיצוב פנים של המסלול האקדמי המכללה למינהל
