"אסור שמקרה שכזה או דומה לו יחזור על עצמו", כתב בהחלטתו השופט שמעון פיינברג. "העונש חייב למלא את הייעוד של ההתרעה האישית כלפי הנאשם שבפנינו וגם את הייעוד של ההתרעה הציבורית למען יראו וייראו".
גיא-רון כתב את תגובתו בדבר היות העונש "פשוט מוגזם", בכתב העת של לשכת עורכי הדין בישראל, "עורך דין", גליון יולי, במסגרת טורו האישי, "דבר ראש הלשכה".גיא-רון פתח ואמר כי: "אין מחלוקת שהטחת נעל בנשיאת בית המשפט העליון ראויה לעונש לדוגמא. אם יש נסיבות מחמירות למעשה תוקפני של זריקת נעל ובפציעה של מי שהנעל הוטחה לעברו, הרי שהן התקיימו כולן באירוע הזה - הטחת נעל, פגיעה מדויקת ופציעה, בשופטת, בנשיאת בית המשפט העליון, בזמן דיון שיפוט באולם בית המשפט. ההגנה על מערת המשפט מפני כל מתקפה, ובוודאי מתקפה אלימה ממש כלפיה, מצדיקה מאבק חורמה של מי שחרד לקיומה של החברה הדמקוטרית. הנסיבות במקרה שהוטחה הנעל בפניה של כב' הנשיאה ביניש הן חמורות לדוגמה."
אך גיא-רון הוסיף: "אולם בכל זאת, לעניות דעתי, גזר הדין לדוגמה שהושת על הזורק חרג מעבר לעונש הראוי בשל החומרה לדוגמה של המעשה. העונש שנגזר פשוט מוגזם."
כזכור, עורך דינו של כהן, דוד ונטורה, אכן טען בתגובתו הראשונית לגזר הדין, כי "גזר הדין מוגזם. בית המשפט הרחיק לכת בענישה. לו היה מדובר במתלוננת אחרת, העונש היה חמור הרבה פחות. לא חשבנו לרגע שזה יגיע למימדי עונש כאלה".
