בדיון שהתקיים הבוקר, חזרו הצדדים על טיעוניהם; נציגת הפרקליטות, עו"ד יוכי גנסין, חזרה ודיברה על הסוגיות הביטחוניות אשר לשמן כביכול נועד החוק, ובאי כוחם של ארבעת העותרים – האגודה לזכויות האזרח, עדאלה, המוקד להגנת הפרט וזהבה גלאון – מסרו שוב את עיקרי טיעוניהם בדבר הפגיעה הבלתי-מידתית של החוק באזרחי המדינה הערבים. בדיון השתתפו גם נציגי ארבע עמותות ימין שביקשו להצטרף להליך במעמד של משיבות.
"חוק האזרחות" נחקק לראשונה בשנת 2002 כ"הוראת שעה זמנית". מאז, מדי שנה, הוא מתחדש באופן קבוע. החוק נדון כבר בבג"ץ, אשר החליט בשנת 2006, שלא לבטל אותו. השופט אשר היה לשון המאזניים בהרכב, אדמונד לוי, קבע כי פגיעתו של החוק בזכויות האדם איננה מידתית, אולם הוא בחר לאפשר לכנסת לתקן את החוק בתוך תשעה חודשים. בשל כך הצטרף לוי לדעת הרוב בהרכב אשר דחה את העתירות.
בשנת 2007, משהוארך תוקף החוק שוב ושוב, ותחולתו אף הורחבה לבני זוג ממדינות אויב, שבו ועתרו בשנית האגודה לזכויות האזרח (544/07) המוקד להגנת הפרט (5030/07), עדאלה (830/07) , וח"כ לשעבר זהבה גלאון (466/07).
העתירות נדונו בתחילה בפני הרכב של שלושה שופטים, שהורחב לאחר מכן לשבעה שופטים. לאחר שהדיון הסתיים לפני כשנה (מרץ 2009), החליטה הנשיאה ביניש להרחיב את ההרכב שוב, הפעם לאחד עשר שופטים. עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח הצביע על כך, שבניגוד לטענות הפרקליטות שירותי הביטחון יודעים היטב לעקוב ולקיים הערכות של מידת המסוכנות של פלסטינים שמבקשים להיכנס לישראל, והם אף מציגים הערכות שכאלו בפני בית המשפט כדבר שבשגרה. הוא תיאר את מסכת הקשיים עמם נאלצים להתמודד "מנועי חוק האזרחות": חלקם חיים בפירוד כפוי מבני זוגם הישראליים; אחרים שוהים בישראל באישור ארעי, שאינו מתיר להם לעבוד או לנהוג, אינם יכולים להיות חברי קופת חולים והם נתונים בחוסר ודאות מתמשך. עוד הוסיף עו"ד פלר כי אזרחים ישראליים שבעקבות החוק נאלצו לעבור לחיות בשטחים עם בני זוגם הפלסטיניים, איבדו את הזכויות הסוציאליות המגיעות להם מהיותם תושבי ישראל, כאילו בחרו לעזוב את המדינה מרצונם החופשי.
