הצעת החוק הוגשה בעקבות פנייתם של ראשי המועצות האזוריות שכביש 6 עובר בשטחיהן, שהציגו את המצב הלא הגיוני המעוגן כיום בחוק, הנותן פטור גורף מארנונה לכביש האגרה, ומהווה העדפת האינטרס הפרטי של יזמי הכביש על פני האינטרס הציבורי של הרשויות המקומיות ותושביהן.
במסגרת חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004, הוחלט לפטור כביש שנסיעה בו כרוכה בתשלום אגרה, היטל או תשלום אחר, מתשלום ארנונה. הפטור ניתן על ידי הגדרת כביש 6 כרחוב, כאשר רחוב הוא מוצר ציבורי ופתוח לכל ללא תשלום וללא מגבלות שימוש, משום כך הוא פטור מתשלום ארנונה.
בבסיס החקיקה דאז עמד החשש כי הטלת ארנונה על כביש אגרה הינה בעלת משמעות כספית גבוהה אשר היזמים של כביש ארצי לישראל (כביש 6) לא יוכלו לעמוד בה ולכן עלותה תגולגל על המדינה.
מאז ועד היום חלפו שבע שנים במהלכן רשם כביש האגרה רווחיות והצלחתו עולה על הצפוי. עם המעבר לרווחיות ההולכת וגדלה משנה לשנה נשמט הבסיס עליו נשען תיקון החוק בשנת 2004, וכבר אין הצדקה לקיומו.
שי חרמש: "הגיע הזמן שבישראל 2011, שבה בעלי הון משתלטים על כל חלקה טובה ממים ועד גז, מישהו צריך להגיד לא עוד! לא ייתכן שעקב דיל שנסגר בין יזמים פרטיים לגורמים ממשלתיים עוד בעל הון מתחמק ממשהו שכל אזרח ואזרח במדינה נדרש לשלם- ארנונה, במיוחד שהרווחים מהכביש עלו מעל ומעבר לכל הציפיות ואין כל הצדקה להמשך הפטור".
ציון פיניאן: "כמו כל מוצר ציבורי פתוח המחויב במיסים ובארנונה, אי אפשר להחריג את כביש שש משאר השטחים הציבוריים במדינה ולמנוע הכנסות למועצות האזוריות שהכביש עובר בשטחן. אלה כספים המגיעים למועצות בזכות ולא בחסד ויתרה מזאת אי תשלום הארנונה יוצר מצב מסובך בו משאבי ציבור אינם משמשים לרווחת הציבור אלא מוסיפים הון לבעלי הממון".
