תחושות קשות ליוו את החברה בישראל סמוך לסיומה של מלחמת לבנון השנייה– שלובות באמונה בצדקת הדרך ובהכרה עמוקה בזכות להגן על הבית. את המחיר הכבד של המלחמה שילמו בחייהם אלה שנפלו בה ובני משפחותיהם. מתוך כאב ותקווה, מתוך ביקורת ורצון עז לתיקון החברה והמדינה, פנו הורי הנופלים לאמירה ציבורית משותפת שתבטא את המורשת שהותירו הנופלים. אמירה זו היא מהותו של הספר 'בסבך הלבנון'.
בספר נפרשת קשת של דרכי מגע בין המשפחה, המלחמה והבן שנפל. כל משפחה , הרקע שלה ועולמה הערכי, כל משפחה ודרכה הייחודית. הורי הנופלים במלחמה שותפים ליצירת הספר, הפורש במגוון צורות את יריעת חייהם של החיילים אשר נפלו במלחמת לבנון השנייה, מתאר רבים מסיפורי הקרבות ומציג פסיפס של התמודדות עם השכול הישראלי בראשית שנות האלפיים.
אחרית דבר: מאמר מאת אלוף (מיל') משה קפלינסקי, סגן הרמטכ"ל בעת המלחמה, המתאר ללא כחל ושרק את הבעיות בהכנות למלחמה ובניהולה ; (מתוך הרצאה שנשא במלאת 3 שנים למלחמת לבנון השניה) ודברי הערכה היסטוריים וסוציולוגיים מאת ד"ר אודי לבל.
בנוסף לאחרית הדבר, הספר מכיל מבוא ושני חלקים מרכזיים. המבוא סוקר את האירועים המרכזיים במלחמת לבנון השנייה יום אחר יום, והמידע שבו לקוח בעיקרו מתוך דו"ח הוועדה הממלכתית שחקרה את המלחמה (ועדת וינוגרד). בחלקו הראשון של הספר 118 'עמודי נופלים' שכתבו המשפחות לזכר בניהן שנפלו במלחמה.
חלקו השני של הספר סוקר לפי סדר הזמנים את הקרבות המרכזיים ואת מהלכי המלחמה. את הפרקים האלה כתבו בני משפחותיהם של הנופלים. לצד כל פרק שעניינו אירוע מתוך המלחמה מובא סיפורה של משפחה שבנה נפל באירוע.
מתוך הקדמת העורך:
ספר זה לא נכתב בידי אדם אחד. קבוצה של הורים שבניהם נפלו במלחמת לבנון השנייה חברו יחד על מנת ליצור אותו. הם ביקשו להנציח בספר את זיכרון בניהם, להציג בפני הקוראים סיפורי קרבות מתוך המלחמה וכן לספר על עצמם. סיפורי המשפחות מכילים מגוון של קולות ישראליים העוסקים בהיסטוריה משפחתית ולאומית, בפנים שונים של החיים בישראל, בהשקפות עולם, בשכול, במחשבות על המלחמה ובמחשבות על החיים שאחריה.
את דפי הזיכרון כתבו המשפחות. את סיפורי הקרבות כתבו הורים. פרקי הספר על המשפחות נכתבו בחלקם בגוף ראשון על ידי הורים, חלקם על ידי העורך וחלקם על ידי הורים אחרים. ברצוני להוסיף כמה מילים אישיות.
על מנת לכתוב את סיפורן של כמה מהמשפחות, נסעתי אליהן לביתן. במשך חודשים אחדים ביקרתי בערים, יישובים, כפרים וקיבוצים, ונכנסתי לבתים של משפחות שלא הייתי מגיע אליהן, כך אני מניח, לולא העבודה על ספר זה.
אין באפשרותי להאריך בתיאור שלל החוויות והרגשות שהיו מנת חלקי בביקורים אצל המשפחות ובשיחות עמן. ביקרתי בשעות בוקר, צהריים וערב. ישבתי בסלונים, מרפסות ומטבחים. ראיתי חפצים, תמונות, טקסטים וסרטים, תנועות גוף קטנות, מחוות זעירות ועיניים דומעות. שמעתי סיפורים רבים, חלקם גדולים מהחיים, חלקם על גבול המיסטיות וחלקם סיפורים קטנים של יומיום. שמעתי גם צחוק ובכי, דיבורים על אהבה וגעגוע, ושמעתי גם כעס ומחאה, גאווה והודיה.
דברים רבים ממה שראיתי ושמעתי נצורים בזיכרוני ובלבי ואין להם זכר בספר זה. אולי הם מהווים חומר לספר אחר ואולי יש להניח להם.
בביקורי בבתים הגדולים והקטנים, בצפון, במרכז ובדרום, אצל ישראלים שמוצאם ושורשיהם בכל רחבי תבל, ראיתי את האנשים מהארץ היפיפייה והנשכחת שהושיטו יד כדי לתת ולא כדי לקחת.
עורך: ד"ר עשהאל אבלמןהוצאת ראובן מס ירושלים
( 312 עמודים , 78 ₪)
