בג"ץ הוציא צו על תנאי וחייב את המדינה להסביר מדוע לאדם או לגוף המייצגים עניין ציבורי אין זכות לערער למועצה הארצית על החלטות שמקבלת הוועדה לשמירה על הסביבה החופית (הולחו"ף), זאת בעקבות עתירה שהגישה 'אדם טבע ודין' בעקבות ערר שהגישו נציגי מפלגת הירוקים על החלטת הולחוף לאשר את הקמת התחנה הפחמית באשקלון בשטח הסביבה החופית, פרסמה ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית ביוני 2009 החלטה לפיה לא זכאי אדם או גוף כלשהו להגיש בשם האינטרס הציבורי ערר על החלטות הועדה לשמירה על הסביבה החופית.
בהחלטה נקבע כי המונח "הרואה את עצמו נפגע" לא תקף על מי שפגיעתו נובעת מכך שנפגע אינטרס ציבורי שהוא מייצג, וכי המועצה הארצית אינה מוסמכת להעניק זכות ערר שהמניע לו הוא מניע ציבורי. לאור עמדה זו החליטה ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית שלא להתייחס לערר גופו, ודחתה אותו על הסף.
'אדם טבע ודין' הגישה עתירה לבג"ץ כנגד החלטת ועדת המשנה לעררים וטענה כי מדובר בהחלטה אנכרוניסטית, פגומה ופסולה שנועדה להדיר את הציבור מהליכי התכנון הנוגעים לסביבה החופית ולצמצם משמעותית את האפשרות לבקר את החלטות הולחו"ף ולמנוע מתכניות פיתוח שמזיקות לחופים להתממש.
עו"ד אסף רוזנבלום, 'אדם טבע ודין': "אנו מברכים על החלטת בג"ץ, אשר חוזרת ומבטאת את גישתו העקבית לפיה החופים הינם משאב שנועד לתועלת הציבור, במסגרתה דרש בג"ץ מהמדינה לנמק מדוע ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית החליטה לסגור בפני הציבור את השער, שהיה עד כה פתוח, ולמנוע ממנו להשתתף ולהשפיע על התכנון בתחום הסביבה החופית, כך שרק יזמים פרטיים יוכלו לממש את זכות הערר המגיעה לכל אדם/גוף במדינת ישראל.
בהחלטתה, יצרה ועדת המשנה לעררים מצב מעוות לפיו חברי הולחוף ערים לכך שכל החלטה שיקבלו לטובת שמירת החופים להיתקל תהיה חשופה להתנגדויות מצד יזמים פרטיים, בעוד החלטות שיתקבלו לטובת אינטרסים נדל"ניים לא יוכלו להיתקל בהתנגדות משום סוג שהוא בשלבי התכנון המוקדמים. מובן שמצב דברים זה עשוי לגרום להטיית תוצאות הדיון. למעשה, אנו נאבקים על הזכות הדמוקרטית הבסיסית לקחת חלק אמיתי ומשמעותי בהליכי התכנון ולהילחם על עתיד החופים בישראל".
