בשעה שבטהרן מתארים את תבוסת הרפובליקנים בבחירות האמצע בארצות הברית כ"תבוסה אסטרטגית" של דונלד טראמפ, ובשעה שהמנהיג העליון מוג'תבא ח'אמנהאי מזהיר את מי ש"עדיין מחזיק בתקווה קלה" שהשינויים הפוליטיים בוושינגטון ישנו את יחסה של אמריקה לאיראן, כי הוא "שוגה לחלוטין" – כפי שדיווח אל־ג'זירה בבלוג החי שלו – מתרחשת בפינה הדרום־מזרחית של המדינה מלחמה אחרת. היא שקטה יותר בתקשורת הבינלאומית, אך עקבית ואלימה: מלחמת התשה בין כוחות הביטחון של המשטר לבין ארגונים בלוצ'יים חמושים, שבשבועות האחרונים עברו מפיגועי פגע־וברח לניסיונות גלויים להפגין שליטה בשטח.
הסרטון מכביש חאש–זאהדאן
ב־2 בנובמבר פרסמה קואליציה של ארגונים בלוצ'יים אנטי־משטריים, המכנה עצמה "חזית הלוחמים העממית" (ג'בהה־יה מובארזין־ה מרדומי), תיעוד של חמושים העוצרים רכבים ובודקים אותם על כביש חאש–זאהדאן – העורק המרכזי המחבר את בירת המחוז לערים שבדרומה. לפי הניתוח היומי של מכון Critical Threats האמריקני, זה לא היה מקרה בודד: מחסום דומה דווח כבר ב־25 באוקטובר על כביש חאש–סראוואן. במקביל הודיעו כוחות הביטחון כי פירקו חוליה אחרת שניסתה להקים מחסום על כביש זראבאד–כנארכ, כ־300 קילומטרים דרומה, לחופי ים עומאן.
התגובה הרשמית בטהרן הייתה ניסיון להקטין את האירוע. התקשורת הממלכתית הגדירה את הסרטון "תעמולה" וטענה כי המחסום החזיק מעמד דקות ספורות בלבד. אתר "דפאע פרס", המזוהה עם המטה הכללי של הכוחות המזוינים, הכריז בכותרתו כי "זוהה הגורם הקשור לפעולת חסימת הכביש הראוותנית בציר זאהדאן–חאש". אלא שעצם ההתעקשות להגדיר את המחסום "ראוותני" מעידה על הבעיה: עבור ארגון גרילה, תמונה של חמושים העוצרים רכבים לאור יום על כביש ראשי שווה יותר מכל פיגוע. היא משדרת לתושבים המקומיים שהמדינה אינה היחידה שמחזיקה בכביש. במכון Critical Threats ציינו כי לא ניתן לאמת את היקף השליטה של הקואליציה הבלוצ'ית או את משך הזמן שבו החזיקה במחסומים.
התקפה מתואמת בלב חאש
המחסומים הגיעו ימים ספורים אחרי אחת ההתקפות הנועזות שידעה העיר חאש. לפי דיווחים מקומיים ודיווחי סוכנות הידיעות הממלכתית אירנא, שצוטטו באתר הערבי של המועצה הלאומית של ההתנגדות האיראנית (ארגון אופוזיציה הפועל להפלת המשטר), תקפו חמושים בו בזמן את "יחידת הסיוע" של כוחות הביטחון הפנים ואת תחנות המשטרה 11 ו־12 בעיר. בין היחידה לבין תחנה 11 מפריד קיר אחד בלבד, כך ששתיהן נפגעו כמעט ברגע אחד. אירנא דיווחה על ירי ממושך בכמה מטחים סביב רחוב ג'מהורי ושכונת רג־אבאד, והרחובות הראשיים של העיר, ובהם רחוב ח'ומייני, נסגרו לתנועה.
המשמעותי ביותר היה דווקא ההודאה הרשמית. עיד מוחמד קלנדרזהי, העוזר הפוליטי של מושל חאש, אישר כי התוקפים הצליחו להימלט וכי גופי הביטחון פתחו במבצע חיפוש ומעצרים. ארגון האופוזיציה טען ל"אבדות מאושרות" בקרב אנשי הביטחון ולאמבולנסים שפינו נפגעים, אך לא נמסר מספר הרוגים או פצועים, והנתון לא אומת באופן עצמאי.
ספטמבר–אוקטובר: מפקד מטה, קצין מודיעין ושוטרים
כדי להבין את עוצמת התופעה צריך לחזור כמה שבועות אחורה. אתר "איראן אינטרנשיונל" בפרסית, בהסתמך על האתר הבלוצ'י "חאלווש" ועל הודעות רשמיות, מנה רצף של תקריות שהולך ומתעבה. ב־6 בספטמבר נהרגו שני אנשי משמרות המהפכה ממטה המבצעים "מירחוסייני", אבולפצ'ל עודי וכיוואן רמרודי, בהתקפה על רכב תמיכה באזור כורין שבזאהדאן. ב־12 בספטמבר הודיע מטה כוחות היבשה "קודס" של משמרות המהפכה כי בקרב באזור בח'שאן בסראוואן נהרגו שלושה מאנשיו וארבעה חמושים; לפי "חאלווש", פגז RPG פגע בבית מגורים.
המכה הכואבת ביותר הגיעה ב־23 בספטמבר. חוסיין ט'ריפי, מפקד "מטה סג'אד" של משמרות המהפכה – המטה האחראי על המבצעים במחוז – נהרג בקרב באזור ג'האדאבאד שבסראוואן. משמרות המהפכה אישרו את מותו וטענו כי חמישה חמושים נהרגו. "חאלווש" הוסיף כי גם קצין המודיעין של המטה, אחמד הראתי זראעתי, נהרג, וכי לפחות 13 אנשי צבא וביטחון נפצעו – נתונים שלא אומתו באופן עצמאי.
ב־1 באוקטובר, לפנות בוקר, הותקף המחסום שבכניסה לעיר ראסכ, ורב־סמל אלירזא סנצ'ולי נהרג. סגן המושל לענייני ביטחון, עלי ח'לילאבאדי, אמר לאירנא כי התוקפים ירו מכיוון הנהר לעבר מחסום אחמדאבאד, כי הכוחות השיבו אש וכי התוקפים נסוגו. הוא כינה אותם "סוכנים טרוריסטים שכירי האויב", אך קודם לכן טען כי ההתקפה "לא גרמה לנזק או לאירוע מיוחד" – סתירה שלא זכתה להסבר. באותו יום הודיעו משמרות המהפכה על הריגת שישה חמושים בקרב קשה באזור מנזלאב בזאהדאן.
אל־ג'זירה ערבית ציינה ב־2 באוקטובר כי "כמעט אין שבוע שעובר בזאהדאן בלי עימותים בין משמרות המהפכה לחמושים", ודיווחה על איש משמרות המהפכה נוסף שנהרג ממטען צד, במקביל למבצע מתמשך נגד ארגונים חמושים באזור ראסכ. לפי ההודעה שצוטטה ברשת, משמרות המהפכה הבטיחו לזהות את התוקפים, "לטהר" את האזור ולהמשיך במבצע "בכל הכוח והנחישות".
מה מאחורי "האזורים הרכים"
סיסתאן ובלוצ'יסתאן היא מהמחוזות העניים והמוזנחים באיראן. רוב תושביה בלוצ'ים סונים, בשונה מהרוב השיעי במדינה, והיא גובלת בפקיסטן ובאפגניסטן. לפי הרשויות האיראניות, הארגון הבולט ביותר בגבול הוא "ג'יש אל־עדל", שאותו מאשימה טהרן בהתקפות על כוחות הביטחון. כעת נוספה לו מסגרת־גג חדשה – הקואליציה הבלוצ'ית שמאחורי המחסומים.
החוקר לענייני האזור חוסיין רויוראן אמר לאל־ג'זירה כי מדובר ב"אזורים רכים ביטחונית" בשל נוכחותם של ארגוני אופוזיציה חמושים מעבר לגבול. עם זאת, להערכתו צפויות רק התקפות מוגבלות, ולארגונים הבלוצ'יים והכורדיים אין יכולת למבצעים רחבים בתוך איראן. פרופ' שאהו צבאר מאוניברסיטת טהרן הגדיר את התנועות בגבולות "חלק מלחץ חיצוני על השלטון המרכזי", והדגיש כי יש להבחין בין אופוזיציה פוליטית לבין ארגונים חמושים.
הקשר בין שתי החזיתות אינו מקרי. לפי אל־ג'זירה, מאז שהחלו התקיפות האמריקניות והישראליות על איראן בפברואר 2026 הצביעו דיווחים על תפקיד אפשרי לארגוני אופוזיציה כורדיים, ובכירים איראנים טענו כי האמריקנים יצרו קשר עם ארגונים בדלניים. בבלוצ'יסתאן, המשטר משתמש באותה מסגרת: "איראנוויר" בפרסית דיווח על מעצרים של תושבים באשמת שיתוף פעולה עם ישראל וארצות הברית. מבחינת טהרן, כל חמוש בלוצ'י הוא "שכיר של האויב" – מסגור שנועד גם להצדיק יד קשה מול אוכלוסייה מקומית שחלקה רואה בארגונים ביטוי למצוקה אמיתית.
החזית הפנימית הרחבה: תלייה, כלכלה וגיוס ילדים
הלחימה בדרום־מזרח מתרחשת על רקע הידוק כללי של אגרוף הביטחון. לפי דיווח של ערוץ "סימא־יה אזאדי", המזוהה עם האופוזיציה, הוצאו להורג באיראן לפחות 34 בני אדם בין 21 ל־28 באוקטובר, ובהם 15 ביום אחד, ה־27 באוקטובר. ב־3 בנובמבר הוצאו להורג בכלא דסתגרד באיספהאן שני צעירים בני 20, אמיר־חוסיין מלכי ואמיר־חוסיין אבראהימי, בתיק "כיכר עלי־ח'אני" שבו כבר הוצאו להורג שבעה אסירים פוליטיים. במקביל, לפי אותם מקורות, משרד החינוך הורה לגייס תלמידים לכינוסים לילים ולתרגילי "ג'אן פדא" – צעד שעורר התנגדות בקרב הורים.
המצוקה הכלכלית מזינה את אותה תסיסה. לפי המועצה הלאומית של ההתנגדות, הבנק המרכזי הזרים כשני מיליארד דולר לשוק המט"ח, אך הדולר חזר לנסוק לכ־271 אלף תומאן ונשאר שם שבועיים ברציפות. ראש ארגון התכנון של מחוז טהרן הודה כי 36% מתושבי המחוז חיים בשכונות עוני ובהתיישבויות בלתי מוסדרות. אם כך הדבר בבירה, קל לשער מה מצבו של המחוז העני ביותר במדינה.
החזית הבלוצ'ית בשמונה שבועות
6 בספטמבר, כורין שבזאהדאן — התקפה על רכב תמיכה של משמרות המהפכה; שני אנשי משמרות המהפכה נהרגו.
12 בספטמבר, בח'שאן שבסראוואן — קרב יריות ופגיעת RPG בבית מגורים; שלושה אנשי משמרות המהפכה וארבעה חמושים נהרגו.
23 בספטמבר, ג'האדאבאד שבסראוואן — מפקד "מטה סג'אד" חוסיין ט'ריפי נהרג; חמישה חמושים נהרגו, ולפי "חאלווש" גם קצין מודיעין, ו־13 אנשי ביטחון נפצעו.
1 באוקטובר, ראסכ ומנזלאב שבזאהדאן — התקפה על מחסום וקרב בזאהדאן; שוטר נהרג ושישה חמושים נהרגו.
25 באוקטובר, כביש חאש–סראוואן — המחסום הראשון של הקואליציה הבלוצ'ית; היקף השליטה לא אומת.
סוף אוקטובר, חאש — התקפה מתואמת על תחנות המשטרה 11 ו־12; נפגעים בכוחות הביטחון, התוקפים נמלטו.
2 בנובמבר, כביש חאש–זאהדאן — סרטון של מחסום חמושים; התקשורת הממלכתית הגדירה זאת "תעמולה" של דקות.
2 בנובמבר, כביש זראבאד–כנארכ — ניסיון להקים מחסום; לפי כוחות הביטחון החוליה פורקה.
ניתוח: הסכנה האמיתית היא לא המחסום, אלא התזמון
לפי חישובי אל־ג'זירה, חלפו 250 יום מאז פרצה המלחמה בין ארצות הברית לאיראן ו־141 יום מאז נחתם מזכר ההבנות בין הצדדים. בוושינגטון, לפי רויטרס ו"וול סטריט ג'ורנל", יש בממשל מי שדוחפים את טראמפ לסבב תקיפות חדש עכשיו כשהבחירות מאחוריו. במצב כזה, טהרן נדרשת לפרוס כוחות בו בזמן בחופי המפרץ ובהורמוז, בגבול המערבי מול הארגונים הכורדיים, ובמדבריות הדרום־מזרח. כל גדוד של משמרות המהפכה שמוצב בסראוואן אינו מוצב בבנדר עבאס.
ההערכה של רויוראן – שהארגונים הבלוצ'יים אינם מסוגלים למבצע רחב – כנראה נכונה. איש אינו צופה ש"חזית הלוחמים העממית" תכבוש את זאהדאן. אבל המטרה של מחסום על כביש ראשי אינה כיבוש. היא ערעור תדמית הריבונות, בדיוק בשבוע שבו המשטר מבקש להציג לעולם ולציבור שלו חוסן ו"ניצחון". הפער בין הנרטיב החגיגי בטהרן לבין המציאות בכבישי בלוצ'יסתאן הוא הזירה שבה ייבחן בחודשים הקרובים כוחו האמיתי של המשטר בהנהגת מוג'תבא ח'אמנהאי: לא רק מול וושינגטון, אלא גם מול הפריפריה שלו עצמו.
