באנקרה כבר לא מתייחסים לחילופי הדברים עם ירושלים כאל עוד סבב של גינויים הדדיים. בנאום שנשא ב־19 באוקטובר, ועליו דיווחה יורוניוז בערבית בהרחבה, תיאר הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן את מצבה של טורקיה כחיים "בתוך טבעת של אש". הוא האשים את ממשלת נתניהו בניסיון לערער את יציבותה של סוריה, וקשר בין הלחץ המופעל על טורקיה לבין עמדתה "התומכת בנדכאים", לדבריו "בדרך האבות". בתרגום מהשפה הפוליטית הטורקית מדובר בהצהרה שטורקיה רואה עצמה יעד, ולא רק צופה מהצד.
התשובה מירושלים הגיעה כעבור יום. בראיון לערוץ 14 אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו, כפי שציטטה אל־ג'זירה:
"כפי שאתם יודעים, איננו במאה ה־16, כשהעות'מאנים שלטו באזור הזה ומשלו בו כארבע מאות שנה. היום יש כאן כוח שנקרא המדינה היהודית במולדת היהודית, יש לה עוצמה ואמונה גם יחד, ויש לנו את עצמאותנו, ולכן איננו מוכנים להיכנע"
אמר בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל
נתניהו הוסיף שישראל לא תיכנע ל"ציר סוני קיצוני בהובלת טורקיה". יום קודם לכן, בתדריך ביטחוני, אמר שהוא מקווה להימנע מעימות ישיר עם טורקיה, אך אינו מאמין שהיחסים ישתפרו "כל עוד ארדואן בשלטון".
ציר ההסלמה: אנקרה מול ירושלים
- 7 בספטמבר — ארדואן מזהיר מפני ניסיון "לכתר את טורקיה" ותוקף את ממשלת נתניהו
- 22 בספטמבר — בעצרת האו"ם: קריאה ל"לחץ גדול יותר" על ישראל ולביטול זכות הווטו
- 25–26 בספטמבר — ראיון לניוזוויק: "נרטיב שגוי" בישראל מציג את טורקיה כאיום חדש
- 18 באוקטובר — נתניהו: אין סיכוי לשיפור היחסים "כל עוד ארדואן בשלטון"
- 19 באוקטובר — ארדואן: טורקיה חיה בתוך "טבעת של אש"
- 20 באוקטובר — נתניהו: "איננו במאה ה־16". עומר צ'ליק: "הצהרות חסרות ערך"
אנקרה: "כל פעם שנתניהו מאבד קרקע"
התגובה הטורקית לדברי נתניהו הייתה מחושבת. דובר מפלגת הצדק והפיתוח (AKP), עומר צ'ליק, אמר לאחר ישיבת הוועד המנהל המרכזי של המפלגה באנקרה:
"בכל פעם שנתניהו מאבד קרקע, הוא מנסה לבנות את מערכת הבחירות שלו על התנגדות לנשיא שלנו, ואיננו מייחסים לכך כל חשיבות"
אמר עומר צ'ליק, דובר מפלגת הצדק והפיתוח (AKP)
לדבריו, להצהרות הישראליות על ארדואן "אין ערך".
זו אינה תגובה ספונטנית. זה הקו שארדואן עצמו התווה כחודש קודם לכן. בראיון בלעדי לשבועון ניוזוויק, שפורסם במלואו בטורקית בסוכנות אנדולו ב־25 בספטמבר, אמר:
"לאחרונה מתודלק בישראל נרטיב שגוי שמטרתו להציג את טורקיה כמקור איום חדש. אנו מעריכים שהנרטיב הזה קשור לתהליך הפוליטי הפנימי בישראל ולאווירת הבחירות"
אמר רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה
הוא הוסיף: "איננו רואים ברטוריקה הזאת גישה אחראית שמקדמת שלום אזורי", והדגיש: "לטורקיה אין איבה כלפי העם הישראלי או כלפי שום חברה".
המסר כפול. כלפי הבית ועולם הערבי והמוסלמי ארדואן מציג את עצמו כמגן הפלסטינים והסורים מפני "התוקפנות הישראלית". כלפי וושינגטון והמערב הוא מציג את טורקיה כצד המאופק, זה שאינו "מעצב את מדיניות החוץ שלו סביב תרחישי מלחמה בלתי נמנעים", כלשונו. במשפט אחד בראיון לניוזוויק הבהיר גם את סדר העדיפויות מול ארצות הברית: "איני מגדיר את היחסים בין טורקיה לארצות הברית דרך מדינה שלישית".
סוריה: זירת החיכוך המרכזית
אם יש מקום שבו המילים עלולות להפוך למעשים, זו סוריה. מאז נפילת משטר אסד הפכה אנקרה לפטרונית העיקרית של השלטון החדש בדמשק. ישראל, מצידה, מגדירה את דרום סוריה כמרחב ביטחוני ופועלת בו צבאית. ארדואן אמר לניוזוויק:
"התקיפות של ישראל, שמתעלמות מהמשפט הבינלאומי ומהכללים המקובלים, פוגעות בבירור בריבונותה של סוריה"
אמר רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה
לפי הדיווח, הוא הזכיר בהקשר זה את התקיפה בבסיס האווירי אבו א־דוהור שבמחוז אידליב ואת הפיצוצים במחסני נשק, האחרון שבהם באזור חלב.
בנאום "טבעת האש" הרחיק לכת. לפי יורוניוז בערבית, ארדואן טען שנתניהו מבקש לפגוע ביציבותה של סוריה, וקשר זאת לשרשרת של משברים סביב טורקיה, מהמתקפות של החות'ים על סעודיה ועד המלחמה עם איראן. כבר במרץ, עם פרוץ המלחמה מול איראן, אמר ארדואן לפי אל־ג'זירה ש"ישראל מציתה את האזור והעולם ישלם את מחיר המלחמה". ביוני, באחת מהתבטאויותיו החריפות ביותר, כינה את הישראלים "חיות" ואמר שישלמו את מחיר הדם שנשפך.
ברית מכה: ההסכם שמדליק נורות אדומות
ברקע המילים עומד שינוי של ממש במפת הבריתות. הסכם ההגנה המשותפת של מכה, המחבר את טורקיה, פקיסטן וסעודיה, מתואר בישראל כגוש סוני חדש בעל יכולת גרעינית עקיפה דרך פקיסטן. ארדואן ביקש לנטרל את הפרשנות הזאת:
"לא יהיה נכון לראות בהסכם ההגנה המשותפת של מכה ברית נגד איראן, ישראל או כל מדינה שלישית"
אמר רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה
הוא הוסיף שההסכם "מבוסס על זכות ההגנה העצמית לפי סעיף 51 למגילת האו"ם".
בירושלים לא השתכנעו. מבחינת ישראל, השילוב של צבא טורקי גדול ומתועש, הנוכחות הטורקית בסוריה, הקשרים עם פקיסטן וההשפעה הכלכלית של ריאד יוצר בדיוק את "הציר" שנתניהו דיבר עליו. ישראל מצידה חיזקה את הקשר הביטחוני עם יוון. בטורקיה מכנים את ההסכם הישראלי־יווני "מגן אכילס" ומציגים אותו כחלק מניסיון לכתר את טורקיה בים התיכון. כבר בתחילת ספטמבר, לפי אתר מסראווי המצרי, הזהיר ארדואן מפני "כיתור טורקיה" ואמר שהאזור לא יירגע כל עוד ממשלת נתניהו קיימת.
ביולי, בפגישה באיסטנבול עם ראש ממשלת פקיסטן שהבאז שריף, ניסח ארדואן את העיקרון בבוטות. לפי רשת NTV הטורקית אמר:
"יש לא לתת לממשלה הישראלית הנוכחית, המכורה למלחמה, הזדמנות להטביע שוב את האזור שלנו באבק שריפה ובריח של דם. אנחנו עוקבים אחר הפרובוקציות שלהם"
אמר רג'פ טאיפ ארדואן, נשיא טורקיה
המפגש, שבו השתתפו גם שר החוץ האקאן פידאן וראש המודיעין איברהים קאלין, המחיש עד כמה הציר הפקיסטני הפך לחלק מהחשיבה הביטחונית של אנקרה.
האו"ם, הווטו והזירה הבינלאומית
במקביל לזירה האזורית מנהל ארדואן מערכה דיפלומטית רחבה. בעצרת הכללית של האו"ם, ב־22 בספטמבר, קרא לפי CNN בערבית להפעיל "לחץ גדול יותר" על ישראל בשל המלחמה בעזה ובגדה המערבית, וחזר על דרישתו הוותיקה לבטל את זכות הווטו של החברות הקבועות במועצת הביטחון. זה מסר שנועד לקהל של הדרום הגלובלי: ישראל מוגנת בזכות הווטו האמריקני, ולכן לדבריו המערכת הבינלאומית עצמה פגומה.
באותו ראיון התייחס ארדואן גם לשאלת הזהות האסטרטגית של טורקיה: "איננו רואים כנכונה את הבחירה בין מערב למזרח שנכפית על טורקיה". טורקיה, חברת נאט"ו שאירחה השנה את פסגת הברית באנקרה, נפגשה בשבועות האחרונים גם עם ולדימיר פוטין בבישקק. ובתחילת נובמבר, לפי יורוניוז בערבית, הציע ארדואן לדרום קוריאה שותפות בהקמת תחנת הכוח הגרעינית בסינופ שעל חוף הים השחור. אנקרה מבקשת להראות שיש לה אפשרויות, ושהעימות עם ישראל אינו מבודד אותה.
ניתוח: אויב נוח לשני הצדדים
מה שמתרחש בין אנקרה לירושלים הוא במידה רבה מלחמה של נרטיבים שמשרתת את שני המנהיגים. לנתניהו, לקראת בחירות, טורקיה היא איום חדש וברור, אחרי שאיראן ספגה מכה קשה. דימוי "השלטון העות'מאני בירושלים" מדבר אל הבסיס הפוליטי שלו. לארדואן, ישראל היא מוקד גיוס פנימי ואזורי, והופעה כקול הנחרץ ביותר נגדה מחזקת את מעמדו בעולם הערבי ובקרב בוחריו.
אבל יש לרטוריקה הזאת גם מחיר אמיתי. שני הצבאות פועלים במרחב הסורי, לעיתים במרחק קילומטרים ספורים זה מזה, ללא מנגנון תיאום רשמי כמו זה שקיים בין ישראל לרוסיה. כל תקיפה ישראלית בבסיס שבו מוצבים כוחות טורקיים, וכל פריסה טורקית של מערכות הגנה אווירית בסוריה, עלולות להפוך עימות מילולי לתקרית. שני הצדדים מצהירים שאינם רוצים בכך. ארדואן אומר שטורקיה אינה בונה מדיניות סביב "תרחישי מלחמה בלתי נמנעים", ונתניהו מדבר על רצון להימנע מעימות ישיר. אך ההצהרות האלה נאמרות דווקא משום שהאפשרות כבר עומדת על השולחן.
בשבועות הקרובים, ככל שמערכת הבחירות בישראל תתחמם, סביר שהטונים יעלו. השאלה האמיתית אינה מה יאמרו ארדואן ונתניהו זה על זה, אלא אם וושינגטון, שלשתי המדינות קשרים הדוקים איתה, תצליח לייצר ערוץ שקט שימנע מ"טבעת האש" של ארדואן ומ"המאה ה־16" של נתניהו להתנגש בשטח הסורי.
