מפקד כוחות היבשה של צבא איראן חושף: יותר מ-50 יחידות קרביות ותומכות פרוסות מצפון-מערב המדינה ועד חוף מכראן, שדות תעופה נטושים נסרקו מחשש לנחיתת כוחות עוינים, והבסיסים הוסבו למערכי ביצורים תת-קרקעיים. במקביל, בזאהדאן ובגבול כורדיסטן, משמרות המהפכה כבר נלחמים בחזית הפנימית
בשבוע שבו מזכיר המדינה האמריקני מכריז מאתונה שאיראן "איבדה את השליטה" במצר הורמוז, טהרן משיבה בשני מהלכים: הודעה על סגירה קרובה של נתיבי שיט "בלתי חוקיים" שנפרצו בפיצוץ סלעים לאורך החוף העומאני, ואיום גלוי של צבא איראן בפעולת מנע נגד "האויב". המאבק על הורמוז עבר משלב החסימה לשלב הנרטיב – ומי שיפסיד בקרב על הסיפור עלול לשלם עליו בשטח.
בזמן שוושינגטון מהדקת את החבל הכלכלי סביב צווארה של הרפובליקה האסלאמית, בטהרן מתנהלת מלחמה אחרת, שקטה יותר אבל לא פחות מסוכנת למשטר. בתוך 72 שעות התפטר שר הנפט מוחסן פאכּנז'אד בלי שום הסבר רשמי, וקבוצת חברי מג'לס מהמחנה הקיצוני רשמה הליך הדחה (״אִסְתִיזָ׳אח״) נגד שר החוץ עבאס עראקצ'י, בטענה שנפגש עם השליח האמריקני סטיב ויטקוף בניו יורק ״בלי היתר״. ממשלת הנשיא מסעוד פזשכיאן נאלצת להתגונן בשלוש חזיתות בבת אחת, וברקע עומדת השאלה שאיש בטהרן לא שואל בקול: מי באמת מחזיק בהגה?
שלושה ימים אחרי פגישת הצמרת החשאית של ממשל טראמפ באחוזת קמפ דייוויד, הרפובליקה האסלאמית עוברת למצב של "גם וגם": משרד החוץ בטהרן מודיע שהוא עדיין "בוחן" את התשובה האמריקנית להצעתו, ובאותו בוקר ראש המטה הכללי מאיים ש"אם תוצת מלחמה נגד איראן, האש שלה תגיע לכולם". בין שתי ההודעות האלה, משמרות המהפכה כבר מכתיבות למכליות מי עובר בהורמוז ומי לא
בראיון לרשת CBS בשולי העצרת הכללית של האו"ם, אישר נשיא איראן מסעוד פזשכיאן לראשונה בפומבי את מה שנלחש במסדרונות טהרן כבר חודשים: את המדינה, בזמן מלחמה ומשא ומתן, מנהלת ועדה מצומצמת של שישה אנשים. בתקשורת הפרסית פרצה מיד מלחמת ניחושים על זהות החברים. מאחורי הגילוי מסתתרת שאלה גדולה יותר: האם הרפובליקה האסלאמית עדיין מתנהלת סביב מנהיג עליון אחד, או שהיא הפכה בשקט להנהגה קולקטיבית של גנרלים, פוליטיקאים ומשפטנים?
