במשך שני עשורים חזרה הרפובליקה האסלאמית על אותו משפט כמעט מילה במילה: איראן אינה מבקשת נשק גרעיני, והתוכנית שלה אזרחית בלבד. בשבוע האחרון, בעיצומו של היום ה-267 למלחמה, המשפט הזה עדיין נאמר, אבל לצדו מופיעים ניסוחים חדשים. בראיון לסוכנות הידיעות הרשמית אירנ"א אמר שר החוץ עבאס עראקצ'י ביום שבת (21 בנובמבר) כי מלאי האורניום המועשר של איראן ישמש "בהתאם לצרכים שלנו, איך שהצרכים האלה יוגדרו". לדבריו, כפי שדיווחה אל-ג'זירה, המלאי "יישאר בתוך המדינה".
עראקצ'י לא הסתפק בזה. הוא תיאר את השאלה אם לשנות את הדוקטרינה הגרעינית כ"ויכוח אסטרטגי גדול", והציג בפומבי את עמדת המחנה הדוחף לשינוי: לטענת התומכים ברפורמה, הגישה שלפיה איראן אינה מפתחת נשק "לא הצליחה להגן" על המתקנים הגרעיניים של המדינה מפני ההפצצות. מיד אחר כך הוסיף את המשפט שנועד להרגיע את הבירות במערב:
"לעת עתה הדוקטרינה שלנו לא השתנתה, ועמדתנו הרשמית נותרה כפי שהייתה" – אמר עבאס עראקצ'י, שר החוץ של איראן
המילים "לעת עתה" הן, בעיני רבים מהפרשנים בעולם הערבי, לב העניין.
מועצת המומחים שוברת שתיקה
הראיון של עראקצ'י לא נולד בחלל ריק. ב-12 בנובמבר פרסמה מועצת המומחים, הגוף הדתי שתפקידו לבחור את המנהיג העליון ולפקח עליו, הודעה שסוכנות תסנים המקורבת למשמרות המהפכה הציגה בכותרת "שינוי הדוקטרינה הביטחונית של איראן הוא בלתי נמנע". בהודעה נכתב:
"בחינה מחודשת של הדוקטרינה הביטחונית של המדינה וביסוס ההרתעה הנדרשת הפכו להכרח שאין ממנו מנוס" – מתוך הודעת מועצת המומחים
החשיבות של ההודעה איננה רק בתוכן אלא בזהות הדובר. עלי פתח-אללה-נז'אד, מנהל מרכז המחקר CMEG, אמר לאל-ג'זירה כי ככל הנראה זו הפעם הראשונה שמוסד שלטוני רשמי ברפובליקה האסלאמית מאמץ את העמדה הזאת. עד כה נשמעו קריאות לשינוי הדוקטרינה מפי חברי פרלמנט, מפקדים לשעבר ופרשנים בכלי תקשורת שמרניים; כעת היא מופיעה בהודעה של המוסד שבידיו ההכרעה על זהות המנהיג.

גם מוחסן רזאי, מבכירי מערכת הביטחון ומפקד משמרות המהפכה לשעבר, דיבר בתחילת החודש על "דיון בשאלה אם אנחנו רוצים להמשיך ללכת לפי הדוקטרינה הגרעינית הקודמת" במקרה שתפרוץ מלחמה חדשה. כמו עראקצ'י, גם הוא הדגיש שבינתיים טהרן לא שינתה דבר. התבנית חוזרת על עצמה: כל בכיר מדבר על הוויכוח, אף אחד אינו מכריז על הכרעה.
ה"עמימות" ככלי מיקוח
מאחורי הניסוחים הזהירים עומדת אסטרטגיה מוכרת. פתח-אללה-נז'אד תיאר בשיחה עם אל-ג'זירה מאבק בין שני מחנות: הקשיחים, שרואים בנכסים הגרעיניים ובתוכנית הטילים "חיוניים", ומחנה שבו נמנה שר החוץ לשעבר מוחמד ג'וואד ט'ריף, שמתנגד לפיתוח נשק. לדבריו, טהרן "משחקת עם העמימות" – היא אינה מתחייבת לפצצה, אבל גם אינה מוותרת על האיום.
רוזבה פרסי מאוניברסיטת לונד בשוודיה אמר לרשת כי שינוי כזה "נמצא בתחום האפשרי". סיימון מאבון מאוניברסיטת לנקסטר הגדיר את ההיגיון ההגנתי של טהרן כ"רציונלי במידה רבה", אך הזכיר שמעבר לנשק יחייב את איראן לפרוש מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT) – צעד שיבודד אותה גם מול השותפות המעטות שעוד נותרו לה.
בעיתונות בשפה הערבית מזכירים כי זו אינה הפעם הראשונה שטהרן מלהטטת בין איום להכחשה. אשרק אל-אווסט הסעודי דיווח בעבר כיצד טהרן נסוגה מרמיזה של מפקד במשמרות המהפכה על "בחינה מחדש של הדוקטרינה הגרעינית". ההבדל הפעם הוא שהרמיזה מגיעה אחרי מלחמה ארוכה, הפצצות על מתקני הגרעין, ומשבר הנהגה שהביא לבחירת מנהיג עליון חדש – והיא כבר אינה נשמעת רק מפי קצינים בדרג הביניים.
200 קילוגרם שאיש אינו רואה
מה שהופך את הוויכוח הזה למוחשי הוא החומר עצמו. לפי הערכת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית מ-2025, החזיקה איראן כ-440 קילוגרם של אורניום מועשר לרמה של כ-60 אחוז – רמה קרובה מאוד לדרגה צבאית. ראש הסוכנות, רפאל גרוסי, אמר במרץ כי ההערכה היא שלפחות 200 קילוגרם שרדו את התקיפות, ואולי הוטמנו באזור אספהאן. הסוכנות מודה כי אינה יכולה לאמת לא את הכמות ולא את המיקום.

כאן בדיוק נכנס המשפט של עראקצ'י על כך שהמלאי "יישאר בתוך המדינה". במשא ומתן עם וושינגטון אחת הדרישות המרכזיות היא הוצאת האורניום המועשר מאיראן. לפי איראן אינטרנשיונל, עראקצ'י כבר שלל בתחילת החודש העברה של האורניום לחו"ל, והנשיא טראמפ הגיב שתנאי ההסכם של טהרן "אינם מקובלים". ארצות הברית רוצה התחייבויות גרעיניות תחילה; איראן דורשת לפני הכול את מימוש שבעת התנאים שהציבה, ובהם הסרת המצור והחזרת נכסים מוקפאים. סגן הנשיא ג'יי די ואנס שאל בראיון לרויטרס בחודש שעבר מדוע איראן זקוקה לדלק מועשר ל-60 אחוז, וטראמפ עצמו רמז כי הצעד הבא עשוי לחכות לשנת 2027.
הרקע: מלחמה, מצור ושטח הפקר דיפלומטי
הוויכוח הגרעיני מתנהל במקביל לזירה צבאית רותחת. לפי היומן החי של אל-ג'זירה, משמרות המהפכה הודיעו בסוף השבוע כי תקפו מערכות מכ"ם להגנה אווירית אמריקניות בבסיסי אל-רפאע ועוואלי שבבחריין; הרשויות בבחריין מסרו כי נפגע מתקן תעשייתי וגינו את התקיפה. באותו לילה נמשכו מתקפות החות'ים על סעודיה, ודובר הארגון יחיא סריע מיהר להבהיר כי "אין איום על מכה" לאחר שריאד הוציאה וביטלה התרעת סכנה למחוז.
מבחינת המשטר, כל אלה הם חלקים של אותה משוואה. ככל שהלחץ הצבאי והכלכלי גובר, כך מתחזק בטהרן הטיעון שרק הרתעה גרעינית תבטיח את הישרדות הרפובליקה האסלאמית. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, המכהן כעת כראש ממשלת מעבר, אמר בשבוע שעבר כי המשטר "שוב פועל להחיות את תוכנית הגרעין שלו" – הצהרה שטהרן עושה בה שימוש כדי להצדיק את טענתה שהיא נמצאת תחת איום קיומי.
החזית הפנימית: הלוויות שהופכות להפגנות
אין להפריד את הוויכוח על הפצצה מהמתרחש ברחוב האיראני. לפי איראן אינטרנשיונל, ב-17 בנובמבר פרצו הפגנות בעבדאנן שבמחוז אילאם, לאחר ש-13 עובדי חברת הפטרוכימיה של דהלורן נהרגו בהתהפכות אוטובוס ב-14 בחודש. המפגינים קראו "מוות לדיקטטור" ו"יחי השאה", כוחות הביטחון ירו באוויר והשתמשו בגז מדמיע, ולפחות שישה בני אדם נעצרו – בהם נער בן 15 ששוחרר כעבור שעתיים, לפי ארגון הזכויות "האנא".
באותו אתר תיארו החוקרים כסרא עראבי וסעיד גולקר כיצד משפחות של מפגינים שנהרגו הופכות את ההלוויות לטקסי התרסה עם מוזיקה וריקודים. אחד הסמלים הוא עלירזא ראיסי, בן 21, שהוצא להורג ב-5 באוקטובר בעקבות מחאות ינואר באספהאן. המשטר שנאבק ברחוב ובכלכלה מחפש, כך נראה, קלף שיחזיר לו את תחושת השליטה – וקלף הגרעין הוא החזק ביותר שבידיו.
הוויכוח הגרעיני בטהרן – תמונת מצב
| תאריך | גורם | מה נאמר / נמסר |
|---|---|---|
| תחילת נובמבר | מוחסן רזאי | "דיון" על המשך הדוקטרינה הקודמת אם תפרוץ מלחמה חדשה |
| 12 בנובמבר | מועצת המומחים | בחינה מחדש של הדוקטרינה הביטחונית – "הכרח שאין ממנו מנוס" |
| 17 בנובמבר | עבדאנן, מחוז אילאם | הפגנות אחרי מות 13 עובדים; לפחות 6 עצורים |
| 21 בנובמבר | עבאס עראקצ'י | "ויכוח אסטרטגי גדול"; המלאי יישאר באיראן; הדוקטרינה "לעת עתה" לא השתנתה |
| 21 בנובמבר | משמרות המהפכה | תקיפת מכ"מים אמריקניים בבסיסי אל-רפאע ועוואלי בבחריין |
| הערכת 2025 | סבא"א | כ-440 ק"ג אורניום מועשר לכ-60% |
| מרץ 2026 | רפאל גרוסי | לפחות 200 ק"ג שרדו, אולי באזור אספהאן; לא ניתן לאמת |
| במשא ומתן | איראן מול ארה"ב | 7 תנאים איראניים (הסרת מצור, נכסים מוקפאים) מול דרישה להתחייבות גרעינית תחילה |
ניתוח: הפצצה כמסר, לא בהכרח כתוכנית
האם טהרן באמת בדרך לנשק? התשובה הכנה היא שאיש מחוץ למעגל הפנימי של המנהיג העליון אינו יודע, וייתכן שגם בתוכו ההכרעה טרם נפלה. אבל השינוי בשיח כבר התרחש. מה שהיה לפני שנה טאבו שרק פרשנים בשוליים העזו לגעת בו, מוצג היום על ידי שר החוץ עצמו כ"ויכוח לגיטימי", ומקבל גושפנקה ממוסד דתי עליון.
לשיח החדש יש כמה קהלים. מול וושינגטון הוא נועד להעלות את מחיר הכישלון במשא ומתן: אם לא תוסר החסימה ולא יוחזרו הנכסים, טהרן מאותתת שהחלופה עלולה להיות גרועה יותר מבחינת המערב. מול השכנות במפרץ, שספגו בשבועות האחרונים תקיפות ישירות, זהו תזכורת שאיראן פגועה אך אינה מנוטרלת. ומול הציבור בבית – זה שקורא "מוות לדיקטטור" בעבדאנן ורוקד בהלוויות – הדיבור על הרתעה גרעינית הוא ניסיון לייצר תחושת עוצמה בתקופה של משבר כלכלי וחולשה צבאית.
הסכנה היא שעמימות, ככל שהיא נמתחת, מאבדת את יכולת השליטה בה. כל הצהרה על "צרכים שיוגדרו" מחזקת את הטיעון במערב ובישראל שיש לפעול לפני שהמלאי הנסתר יהפוך לפצצה, וכל תקיפה כזאת מחזקת בטהרן את הטיעון שרק פצצה תמנע את התקיפה הבאה. זהו מעגל שהרפובליקה האסלאמית נכנסה אליו בעיניים פקוחות. בשבועות הקרובים, כשטראמפ מדבר על "הסכם קבוע" ובמקביל על דחייה אפשרית עד 2027, יתברר אם הוויכוח בטהרן הוא קלף מיקוח – או הקדמה להחלטה.












