האוניברסיטה תוקיר גם את הקשר העמוק של גיתאי לעיר חיפה, שתופסת מקום בולט ביצירתו.
"עמוס גיתאי הוא מהיוצרים הישראלים הבולטים והמשפיעים בעולם. לאורך עשרות שנים הוא בחר לעסוק באופן ישיר בשאלות המורכבות והכואבות ביותר של החברה הישראלית ולהפוך אותן ליצירה שמעוררת מחשבה ושיח. בעבור אוניברסיטת חיפה יש משמעות מיוחדת לכך שיוצר שנולד בעיר ושב אליה שוב ושוב ביצירתו מקבל מאיתנו את ההוקרה הגבוהה ביותר", אמר נשיא אוניברסיטת חיפה, פרופ' גור אלרואי.
עמוס גיתאי נולד בחיפה בשנת 1950, בנם של אדריכל הבאוהאוס מוניו גיתאי‒וינרויב ושל הפעילה הציונית אפרתיה מונצ'יק‒מרגלית. הוא למד אדריכלות בטכניון והמשיך ללימודי דוקטורט באדריכלות באוניברסיטת ברקלי בארצות הברית. לאחר שנפצע במלחמת יום הכיפורים נטש את לימודי האדריכלות ופנה לעשייה קולנועית.
את דרכו החל בבימוי כתבות טלוויזיה, ובשנת 1980 יצר את סרטו התיעודי הראשון באורך מלא "בית". לאחר שהטלוויזיה הישראלית החליטה לגנוז את הסרט בשל תכניו הפוליטיים, הקרין אותו גיתאי בפסטיבלים ברחבי אירופה. בשנים שלאחר מכן המשיך ליצור סרטים תיעודיים בישראל ובעולם, ובהם "ואדי", "יומן שדה", "בנגקוק‒בחריין" ו"אננס".
בשנת 1986 ביים את סרטו העלילתי הראשון "אסתר", ומאז שילב לאורך הקריירה בין קולנוע עלילתי לתיעודי. עם סרטיו הבולטים נמנים "ברלין‒ירושלים", "זכרון דברים", "קדוש", "כיפור", "קדמה", "עלילה", "הארץ המובטחת", "אזור חופשי" ו"רבין: היום האחרון". סרטיו השתתפו בתחרויות הרשמיות של פסטיבלי הקולנוע המרכזיים בעולם, ובהם פסטיבל קאן ופסטיבל ונציה, ובמהלך השנים זכה בפרסים ובעיטורי כבוד של מדינות ושל מוסדות תרבות בין‒לאומיים.
יצירותיו של גיתאי משלבות בין קולנוע, אדריכלות, היסטוריה, זיכרון וזהות. חיפה, העיר שבה נולד וגדל, תופסת מקום מרכזי ביצירתו ומשמשת אותו לעיסוק ביחסים בין יהודים לערבים ובמורכבות של החברה הישראלית.
