בשנים האחרונות אנו עדים לעשרות אלפי ישראלים המנסים את מזלם בכתיבה. הם כותבים על כל נושא בחיים: דת, פוליטיקה, ניסיון חיים, שירים ואפילו סיפורים לילדים. חלקם אף הצליחו לקדם את עצמם אל עבר קדמת הבמה באמצעות ספר.

כלים

 

כתיבה היא הדבר הכי זמין לבני האדם. הרי זו מיומנות נרכשת כבר מגיל קטן. תינוק בן שנתיים כבר אוחז בידו בעט ומתחיל לשרבט עיגולים וציורים לא ברורים. לעומת זאת את התינוק הזה לא מלמדים לנגן, לרקוד, לשחק. בדרך כלל – לא. רוב רובם של הילדים כותבים וכותבים. ברור שלא כולם ניחנו בכישרון כתיבה ולא נגזים אם נאמר כי רובם לא, אך הם כותבים. כך גם בחיינו הבוגרים אנו ממשיכים במלאכת הכתיבה ובמקביל גם קוראים ספרים של הוצאות לאור וכן גם מתחילים לכתוב יצירה כלשהי.

אמנות אחרת, חוץ מכתיבה, מצריכה מהאדם מאמץ מיוחד. ניקל למשל את עניין הנגינה בכלי כלשהו. אם אני מעוניין להתחיל לנגן בגיטרה אני צריך לקחת שיעורים פרטיים, או להשתתף בחוג וסביר להניח שהשיעורים הראשונים יהיו קשים יותר. דוגמה נוספת, אם אני רוצה ללמוד לרקוד. בדרך כלל אעשה זאת בחוג או בקורס שמצריך ממני לשלם עליו וכמובן גם לנסוע למתנ"ס המקומי או לאולם כלשהו פעמיים בשבוע. כתיבה, לעומת אלה, לא מצריכה ממני שום מאמץ: אני לא צריך אפילו לצאת מהבית וברור מאליו שאני לא חייב להשתתף בסדנת כתיבה או בקורס. נכון, השתתפות בסדנת כתיבה עשויה לשפר את יכולות הכתיבה שלי ואף לשדרג אותם, מה שיאפשר לי אולי להתקבל אל הוצאה לאור, אך ייתכן כי ניחנתי בכישרון כתיבה יוצא מן הכלל ובלאו הכי, כך אני מאמין, יש לי סיכוי להתקבל אל הוצאה לאור.

אם כן, כתיבה היא מאוד נגישה לאדם. מספיק כדי להתיישב ליד המחשב, לפתוח קובץ וורד ולהתחיל לכתוב. לחילופין, הוא יכול לקחת עץ ונייר, כמו פעם, ולכתוב בכל זמן נתון. הוא לא תלוי במועדי הקורסים או במנחה של סדנה מיוחדת וגם קצב כתיבתו אינו תלוי בשום דבר. הוא האדון של עצמו. עניין זה הופך את הכתיבה לתהליך מאוד גמיש, ספונטני שבדרך כלל לא כרוך בעלות כלשהו על זמן הכתיבה.

נוסף על כך ראוי להדגיש כי במרחב האינטרנטי כיום יש מידע רב על ענייני כתיבה, על איך להתחיל לכתוב, איך לבחור נושא כתיבה, איך לעצב דמויות, איך לנסח נכון משפטים ללא שגיאות ועוד. כך שתוך כדי כתיבה הכותב יכול לקבל מידע מאתרים השונים ואף לרכוש ספרים הקשורים לנושא הכתיבה. וכך האדם כותב בעצמו, מוחק, משדרג ומגיע לנוסח סופי בזמן ובמועד המתאים עבורו.

מי הם האנשים הכותבים ספרים? כולם, באמת כולם. מגדול ועד קטן. פעמים רבות אנו רואים בני נוער שמגשימים חלום וכתובים ספר מתח ומדע בדיוני וגם ספר שירים. לעתים צעירים שסיימו את השירות הצבאי ורוצים לכתוב על עצמם. גמלאים, פנסיונרים ואפילו אנשים בני יותר מתשעים. אכן, המבוגרים שבינינו יושבים בבית פעמים רבות ומחפשים עניין ומשמעות בחיים: הילדים בגרו, המשימות תמו וכעת הם יכולים להגשים את עצמם. ומה יותר קל מאשר לכתוב ספר?

ז'אנר נוסף מאוד מפותח כיום בישראל הוא כתיבת ביוגרפיות. כן, אותם אנשים אשר עשו משהו בחייהם, שירתו במשרד החוץ, הקימו עסקים, שימשו מנהיגים קהילתיים ועוד רוצים להשאיר אחריהם עדות כתובה, מורשת על פועלם. לעתים הם כותבים על עצמם, על משפחתם ועל ההישגים שלהם. לעתים הם שוכרים את שירותיהם של סופרי צללים אשר יבואו אל ביתם, יראיינו אותם ואחר כך יעלו את סיפוריהם על הכתב. בסוף התהליך אנו נראה כי ספריהם מככבים ברשתות הספרים השונות וראו אור אצל הוצאות לאור. יש המון איכות ומשמעות עבור הקוראים בישראל בנוגע לאנשים אשר עשו דבר מה בחייהם ובייחוד אם מדובר באישיות ציבורית.

נוסף על כך יש בעלי עסקים רבים המעוניינים לקדם את מרכולתם דרך הוצאה לאור של ספר. הפצה של ספר בכמויות מסחריות גדולות עשויה להביא לחשיפה משמעותית בקרב קהל הקוראים ולהכנסות נאות בצידה. כך יכולים בעלי העסקים לספר על עסקיהם, על חזונם, על הדרך שהם עשו עוד ולשכנע קוראים לרכוש את שירותיהם.

ספר הוא מעין כרטיס ביקור מפורט מאוד עליהם ועל פועלם. כך יכול קהל הקוראים להכיר טוב יותר את העסק המדובר ולהחליט אם הוא רלוונטי אליהם. ספר עסקי נותן פעמים רבות ערך לקהל הקוראים, למשל: איך להתקבל למקום עבודה, איך להקים עסק ללא השקעה כספית, איך למשוך לקוחות חדשים ועוד. כך שקהל הקוראים נחשף להמון שיטות ואסטרטגיות מעניינות אשר יכולות להניע אותו לפעולה.

מתי יודע הכותב כי היצירה שלו שלמה? זה עניין של הרגשה אישית. האם הוא סיים לספר את אשר על לבו? האם הוא הצליח לשתף את כל מה שרצה? האם הבין כי העלילה לא יכולה להתפתח יותר? כאשר הוא עונה על מספר שאלות הוא יודע אם היצירה הגיעה אל סופה. אבל מכאן לא ברור אם סיים הכותב את עבודתו וכי הוא מוכן לשלוח את כתב היד אל הוצאה לאור.

לעתים הוא מבין שצריך לעבור שוב ושוב על הספר, לתקן שגיאות, למחוק משפטים שונים, לתקן את הדרוש, להוסיף פסקאות חדשות שכעת נראות לו כהכרחיות. לפיכך ייתכן כי יחלוף עוד זמן מה עד אשר יחליט כי תמה עבודתו וכעת הוא שולח את לחמו ברבים, קרי אל הוצאות לאור שונות. לעתים ימתין מספר שבועות לתשובה. אולם יש כאלו שתוך כדי צפייה לתשובת ההוצאות לאור הם כבר שוקדים על היצירה הבאה, חשים חיבור לכתיבה, מבינים כי היא משמשת כמו תרפיה בשבילם.

אכן, רבים כיום רואים את הכתיבה כמעין תרפיה שבעזרתה הם נותנים דרור לרגשותיהם, למחשבותיהם, למאווייהם ובכך משתחררים ולו לזמן מה מהלחצים היום-יומיים.

הכתיבה משחררת את התודעה מהמחשבות העיקשות על החיים ונותנת כר פורה ליצירת רעיונות חדשים ואפילו לשדרוג החיים האישיים. כך, בתהליך הכתיבה מרוויח הכותב פעמיים: פעם אחת כאשר הוא מעוניין להעביר את בשורתו לקהל קוראים רחב ככל הניתן ובפעם השנייה הוא חש פורקן רגשי ונפשי תוך כדי הכתיבה וגם לאחריה. עניינים אלו יוצקים בחייו משמעות, וזה מקדם אותו לקראת רווחה אישית. מחקרים רבים רואים בכתיבה כלי תרפויטי המסייע לאנשים במצוקה או בדיכאון לשחרר את צפונות לבם ולשקם את עצמם. כאשר הם מעלים את סיפוריהם על הכתב, הופכת הכתיבה לאותנטית יותר והיא אף מביאה את הכותב לקבל תשובה חיובית מהוצאה לאור אשר מעוניינת לפרסם את יצירתו.

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS