כל הורה שקורא שורות אלה, לא יכול לקבל את העובדה שישנם מקרים בהם מחליטה עובדת סוציאלית להפריד בין האם ובין ילדיה, אלא שכל הורה שקורא את השורות הללו הוא לא אותה אם שממנה המליצה העו"ס מירי אופריכטר לקחת את ילדיה.

כלים
מירי אופריכטר
מירי אופריכטר

 

"ישנם מקרים", מסבירה אופריכטר, "שלא צריך להיות עו"ס בשביל להכריע בהם. אני יכולה להבטיח לכולם שכל מי שהיה נחשף לחומרים בתיק הזה, לא היה מרשה מצב שבו יישארו הילדים עם אימה, ועל אף שזה נוגד לכאורה את החוקים הביולוגיים, אנחנו חיים בעולם מודרני בו נבדל האדם מן הבהמה, ולפעמים הפרדת ילד מאימו היא הפעולה הנכונה לעשות לטובתו, כגורם החלש והתלותי במשוואה".

פרטי הפרשה חסויים, אך ישנם קווים מנחים כלליים שניתן לדבר עליהם

מן הסתם, לעו"ס מירי אופריכטר אין כל יכולת להיכנס לפרטי הפרשה העצובה הזאת, אך היא בהחלט מוכנה להעניק לנו קווים כלליים שיכולים להסביר מתי ואיך נקבעת המלצה להפריד ילדים מהוריהם. "הרעיון הבסיסי", מסבירה אופריכטר, "הוא שלהורים שמביאים ילדים לעולם ישנה אחריות מלאה על חייהם של ילדיהם. הילדים נולדים כשהם תלויים לחלוטין בטיפולם של ההורים, ומטרת ההורים כמו גם מטרת ילדיהם, היא להעניק לילדים את הסביבה הטובה והמכילה ביותר, שבה יוכלו לגדול ולצמוח. אותם ילדים שלא בחרו לבוא לעולם, צריכים ליהנות מסביבה תומכת, חינוכית, מעודדת, משמחת ולבטח לא אלימה, נצלנית ומתעללת" מסכמת אופריכטר בטון חד משמעי.

המחשבה היא קשה, הפעולה לא תמיד

"כעובדת סוציאלית שאל שולחנה מגיעים תיקי רווחה חדשים מדי יום, אני יכולה להעיד שברובם המכריע של המקרים, ניתן להגיע לפתרונות מתונים ונורמטיביים, שלא מתקרבים בכלל לאפשרות של הפרדת ילד מהוריו. יחד עם זאת, אחת לתקופה יכול להגיע תיק כמו זה האחרון שהגיע אל שולחני, ושבו אני נדרשת לעשות מהלכים קשים. אני לא אשקר", מודה מירי אופריכטר, "בתיק הזה לא הרגשתי כל קושי להפריד את הילדים מאימם, ואני לא רק בטוחה אלא יודעת שכל אדם שהיה נחשף לתיק היה חווה את אותה החוויה בדיוק".

הפרדת ילדים מהוריהם – נדיר מאוד ולגמרי לא קל

כאשר ישנם מקרים של אלימות פיזית או מילולית, מקרים של התעללות בילד, מקרים בהם נמצא הילד בסכנה ממשית או במקרים בהם פועלים ההורים באופן מכוון או רשלני לפגיעה בילדיהם, כמעט ואין אפשרות אחרת מלבד להפריד בין הילדים להוריהם. לאופריכטר חשוב להבהיר כי גם במקרים קשים, הפרדת הילדים היא אינה מיידית ואינה טריוויאלית. "לפני שאנחנו לוקחים ילדים מהוריהם, אנחנו עוברים תהליכים ארוכים ומייגעים של עמידה על טיב אופיים של ההורים, על טיב היחסים ועל פתרונות אפשריים שיאפשרו את המשך גידול הילדים על ידי הוריהם הביולוגיים, אך במסגרות שיאפשרו בקרה טובה יותר ויבטיחו את טובתם של הילדים".

כשאין ברירה אז אין ברירה

לעומת זאת, ישנם מקרים בהם ברור לכל בר דעת, שכל שנייה נוספת בה שוהה הילד עם הוריו היא שנייה בה הוא יכול להיפגע בנפשו, בגופו ואף בחייו. במקרים האלה, אומרת מירי אופריכטר, אני לא אתן את ידי להשארת הילדים עם הוריהם. כמו במקרים אחרים, גם בתיק הזה ערכה אופריכטר בשיתוף עם רשויות חוק ורווחה נוספות, בדיקה מקיפה ומעמיקה שבחנה את אופי האם, שגרת חייה, פעולותיה והתנהלותה מול הילדים וכן הלאה. כאמור, מאחר ותיקים אלה נהנים מחיסיון מוחלט, אין כל אפשרות אפילו לרמוז על טיב הנסיבות בתיק הספציפי, אך אפשר בהחלט לומר שמדובר במקרה קשה שהיה יכול לסכן את הילדים ואת חייהם כבר בטווח המיידי.

לרוב משאירים את הילדים – בעצב ובדאגה רבה

ישנם בהחלט מקרים, כפי שמתארת מירי אופריכטר, שאני יודעת שהילדים נמצאים בסביבה שפוגעת בהם, שגורמת להם לגדול ולצמוח בדרכים שיובילו לסוף רע, ועדיין אינה חושבת בכלל על האפשרות של הפרדתם ממשפחתם הביולוגי. הפרדת ילדים מהוריהם הוא לא עניין של מה בכך, וכל עובד סוציאלי מבין זאת היטב. עם כל העצב ועם כל הדאגה, ישנם מקרים רבים בהם בוחר העובד הסוציאלי לתת משקל רב יותר לחוק הביולוגי של ילד החי וגדל עם הוריו. במקרה הספציפי הזה, לא יכלה מירי אופריכטר לאכוף את החוק הביולוגי הזה, והחליטה להפריד את הילדים מאימם.

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS