ביום 15.4.2017, נפלה נערה בת 17, הרצליינית, קורבן לאונס קבוצתי אכזרי. האנסים נתפסו, אולם מאוחר יותר שוחררו חלקם למעצר בית, בתואנה כי מצבה הנפשי הקשה, שנגרם ע"י האנסים, לא מאפשר לה "להתעמת" אתם על מנת לחזק את התשתית הראייתית. המדינה, שמשחררת את התוקפים עקב מצבה, כשלה בסיוע לשיפור מצבה של הנפגעת.

צילום: קובי בן שושן
צילום: קובי בן שושן

 כדי להשתקם, הנפגעת זקוקה להרבה מאוד תמיכה מקצועית, שעולה כסף. למרות שפגיעה בנשים היא לצערנו עניין רווח, המדינה לא מסייעת כמעט בכלום. התוצאה: אונס, הופך לחורבן חייהן של נאנסות רבות ומותיר אותן בודדות במערכה.

הקמפיין שנועד לגייס תרומות למען הנערה שבו לקחו חלק גלית גוטמן, אורנה בנאי, אסתי גינצבורג, אלי פינש, רון קאופמן, קרן מור, מיה דגן, ליאור סושרד, שלומית מלכה ועוד רבים נוספים שמצטרפים למלאכה שנרתמים כל יום להעברת המסר ולתרום מזמנם

שידור משותף עם רון קאופמן, מופע אינטימי ופגישה עם ליאור סושרד, סיור קולינרי בברלין, מארזים ספרים ועוד.. זה רק חלק מהאנשים שנרתמו למען הנערה מהרצליה.     

החל מיום שישי 5.5.17 עו"ד יערה רשף מייצגת את מי שמכונה "הנערה מהרצליה". עו"ד רשף הוזעקה בערב שישי על ידי האם, שפנתה אליה, בעקבות מצבה הנפשי ההולך וקורס של הנערה וחוסר במענה משפטי מוחלט שניתן למשפחה ולנערה.

רשף: "במשפחה חסרת אונים, ובנערה מלאת חבלות פיזיות ומצב נפשי ירוד וקשה, שחזרה שוב ושוב על השאלה – "אבל אני לא מבינה, למה הם שוחררו?".

כבר בבוקר יום ראשון מיד לאחר סוף השבוע קיימנו פגישה מסודרת, הבינה רשף את גודל הבעיה – לא מדובר היה כאן "רק" במקרה אונס אכזרי, ולא מדובר היה "רק" בבעיה משפטית נקודתית שנוצרה, אלא היה מדובר באוסף שלם של בעיות, מעיין פלונטר.

רשף ניצבה בפניי משפחה שקרסה באחת, זוג הורים חסרי אונים שרוצים לעשות הכל למען בתם אבל לא ממש יודעים איך הכי טוב לעזור לה, ומנגד, נערה צעירה במצב נפשי קשה מנשוא, בד בבד מדובר במשפחה שעם כל הרצון הטוב מצויה במצב כלכלי ירוד וקשה, אל זה התווספה הבעיה המשפטית אליה התיק נקלע וסכנת הסגירה שריחפה מעליו.

עו"ד מייצגת נפגעות עבירה כבר לא מעט שנים, זה תחום התמחותה, היא טיפלה בלא מעט תיקים, ראתה ושמעה כבר הרבה דברים אבל במקרה כזה עוד לא נתקלה. מידה כזו של אכזריות לא זכורה לה. לא בכדי המשטרה מכנה את התיק הזה כאירוע שלקוח מ"התפוז המכני". מבלי רוצה להיכנס לפרטים המזעזעים שנעשו לנערה, וזאת על מנת לשמור על צנעת הפרט שלה מדובר באחד המקרים האכזריים ביותר שקרו כאן בהיסטוריה של מדינת ישראל. בגלל זה לדעת רבים שחרור החשודים כל כך צורם, כל כך מהדהד וכל כך נוגע בהרבה מאוד אנשים. אם בתיק כזה יוצא דופן ואכזרי הפרקליטות משחררת, לאן הגענו?

נתונים שהתקבלו לפי חוק חופש המידע מלמדים אותנו ששניים מתוך כל שלושה תיקים בעבירת אונס נסגרים ברמה הארצית, ושיעורי הסגירה במחוזות תל אביב והמרכז גבוה אף יותר ומטפס עד לכ-85%.

המשמעות של הנתונים האלה היא אחת – הפקרת נפגעות מדממות שסבורות שבהגשת תלונה על שאירע להן יעברו מסע של צדק, אך מגלות לדאבונן שמחכה להן מסע של השפלה. החקירה משפילה, החיים שלהן לא רק מתנפצים לרסיסים עם קרות האונס, בעת החקירה נכנסים לפרטיותן בצורה חודרנית, בודקים ובוחנים כל צעד ושעל שלהן, בודקים את מידת מוסריותן, הן זוכות לשיפוטיות רבה ולבסוף רוב התיקים נסגרים מה שמעודד את הסביבה לפקפק בהן ובכנות תלונתן.

עברייני מין יוצאים ברוב המכריע של המקרים כאשר ידם על העליונה. אגב, גם עברייני מין שבסופו של דבר הובאו לדין והורשעו, יוצאים כאשר ידם על העליונה – משום שהמערכת מספקת להם טיפול ושיקום, בין אם באמצעות שירות המבחן ובין אם באמצעות שירות בתי הסוהר, ומהכירות עם התחום רשף יכולה להגיד לך שמדובר בטיפול ושיקום ברמה איכותית ביותר. יש להם גם את הפריבילגיה החברתית להמשיך ולהכחיש את ביצוע העבירה ותמיד יהיה מי שיתמוך בהם. כל זאת, בניגוד לנפגעות שנשארות מדממות לאורך כל חייהן. אונס זה לא פצע שאפשר לשים עליו פלסטר ולהמשיך את החיים כאילו דבר לא אירע. אין היום במדינת ישראל ולו הקצאת משאבים ייעודית אחת לנפגעות. אין היום במדינת ישראל מערכת מסודרת ואיכותית אחת לנפגעות. אפילו לייצוג מהסיוע המשפטי האזרחי הן לא זכאיות למעט עניין נקודתי מאוד והוא בשלב הצגת עמדה בוועדת השחרורים – אבל מי בכלל זוכה להגיע לוועדת השחרורים בכלא כשרובם המכריע של התיקים נסגרים?

המדינה מפקירה נפגעות אלימות מינית לגורלן המר – אפשר לעשות להן הכל, להגיד עליהן הכל ודמן מותר. כשאישה נאנסת, היא לא יכולה לעבוד ולהתפרנס בדרך כל כלל למשך תקופה, היא צריכה זמן שיקום – שיקום תעסוקתי, שיקום נפשי, לעתים גם שיקום פיזי. הדברים האלו עולים הון. הקמפיין הזה נוצר על מנת לתמוך בנערה הספציפית הזו אבל איפה כל שאר אלפי הנפגעות האחרות? המדינה צריכה להתעורר.

צילום: קובי בן שושן

צילום: קובי בן שושן

צילום: קובי בן שושן

צילום: קובי בן שושן

צילום: קובי בן שושן

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS