הנתון המפחיד הזה הופך את הצומת הזה למסוכן ביותר בערי ישראל, בפער ענק מיתר הצמתים העירוניים. הנתונים מתפרסמים בעקבות ניתוח מיוחד של ד"ר ציפי לוטן, המדענית הראשית של עמותת אור ירוק וד"ר גילה אלברט מאגף המחקר של אור ירוק, ומבוססים על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
מנתוני המחקר עולה, כי ישנם 100 צמתים מסוכנים, בעלי רמת בטיחות נמוכה ביותר אשר נמצאים בסך הכול ב-23 ישובים. עוד עולה מהדו"ח כי כל צומת רביעית שמסוכנת, נמצאת בתל אביב-יפו (25 צמתים). בנוסף, למעלה ממחצית הצמתים המסוכנים (55%) נמצאים בארבעת הערים הבאות: תל אביב-יפו ( 25 צמתים), ירושלים ( 13 צמתים), פתח תקוה (תשעה צמתים) ובאר שבע (שמונה צמתים).
495 תאונות דרכים אירעו בשנת 2013, ב-100 הצמתים הללו. 19 מהתאונות סווגו כקטלניות ובהן 26 הרוגים. בשתי תאונות קטלניות היה מספר ההרוגים גדול מאחד – בנשר, בצומת הרחובות בן-יהודה-משה - 7 הרוגים, ובפתח תקווה, בצומת הרחובות דנמרק-ז'בוטינסקי-מוטה גור- 2 הרוגים.
שמואל אבואב, מנכ"ל עמותת אור ירוק: "בכל שנה אפשר להציל את חייהם של בני אדם רבים
באמצעות שיפור התשתית בצמתים. רמזורים, כיכרות, גשר להולכי רגל ובמיוחד מצלמות רמזור יכולים לעשות את ההבדל בין חיים ומוות ולכן, לא רק הנהג אשם, אלא שגם למדינה יש אחריות, ועליה להשקיע כסף לתיקון הכשלים בצמתים המסוכנים ולהציל חיי אדם".
המחקר גילה כי זירת ההתרחשות של רוב תאונות הדרכים בישראל, בדומה למרבית העולם, היא בדרכים העירוניות. מבין יותר מ-13 אלף תיקי תאונות הדרכים שנחקרו במשטרה בשנת 2013 (לא כולל יהודה ושומרון), 75% התרחשו בדרכים עירוניות. 44% מהתאונות שאירעו בדרכים עירוניות היו בצמתים.
מהנתונים עולה כי ישנם 758 צמתים עירוניים (על פי הלמ"ס) שאירעו בהם לפחות שתי תאונות בשנת 2013 (תיקי ת"ד).
באופן כללי, הפעולה הבסיסית לשיפור רמת הבטיחות של רשת דרכים קיימת הינה לאתר את "נקודות התורפה" - ובהן לבצע שיפורי תשתית נדרשים ו/או שיפורים אחרים. כך עשויה להתאפשר תמורה בטיחותית גבוהה בתקופה קצרה שתבטיח שימוש יעיל בתקציבי בטיחות.
יש לציין כי איתור נקודות התורפה ברשת הדרכים הבינעירונית, קטעי דרך וצמתים עם ריכוז התאונות הגבוה, נעשה בארץ על פי שיטת המנ"ב (מערכת לניהול הבטיחות) אשר פותחה עבור החברה הלאומית לדרכים על מנת לדרג את הדרכים לפי הפוטנציאל לשיפור בטיחותי. לתהליך איתור נקודות התורפה אין הגדרה בינלאומית בהירה ומקובלת, במיוחד במרחב העירוני. בהעדר קווים מנחים לתהליך איתור נקודות התורפה הוא מבוצע בשיטות מגוונות במקומות שונים.
בצמתים מתקיימת תנועה מעורבת של משתמשי דרך רבים שונים ומגוונים לצד כלי הרכב כולל הולכי רגל ורוכבי אופניים. תאונות אלו לרוב קטלניות יותר מתאונות בין שני כלי רכב, בשל פגיעותו הרבה של הולך הרגל.
בכדי לצמצם את מספר הנפגעים בתאונות דרכים בצמתים ולהפחית את מספר ההרוגים בהם, ניתן להתקין בצומת מעגל תנועה המרסן את מהירות הנסיעה וגורמת להולכי הרגל לחצות את הכביש, בשני מעברי חציה קטנים ולא במעבר חציה אחד ארוך. פתרון אחר הוא התקנת רמזור המחייב עצירה בצומת ומאפשר מעבר בטוח גם להולכי הרגל.
בנוסף, על המדינה לוודא כי הצמתים מוארים היטב וכי בקרבת הצומת ישנו שילוט בולט המתריע בפני הנהג על כך שהוא מתקרב לצומת וכי עליו להאט את מהירות הנסיעה ולהיות מוכן לכניסה לצומת.
