איזה אינטרסים עומדים מאחורי מתווה הגז? מי (לא) דואג לפריפריה ואיך מנשלים אותנו מאוצרות הטבע ששייכים לכולנו? ביום חמישי התקיים במכללת שנקר בר"ג יום עיון תחת השם "אחרת אין לי ארץ" אשר עסק בהון, שלטון ועתיד המדינה, ביוזמת הסטודנטים מהמחלקות לאמנות רב-תחומית ולעיצוב פנים, מבנה וסביבה בשנקר, הלומדים יחדיו בקורס החברתי והרב-תחומי "אי-אמנות" בהנחיית אביטל גבע וחן שפירא אשר קוראים לצדק חברתי וחלוקת משאבים הוגנת במדינה

כלים
פרופ' לארי אברמסון, ראש המחלקה לאמנות רב תחומית בשנקר. צילום: דור שרון
פרופ' לארי אברמסון, ראש המחלקה לאמנות רב תחומית בשנקר. צילום: דור שרון

ביום העיון התארחו ראובן אברג'יל (הפנתרים השחורים) שדיבר על מצב תושבי הפריפריה והשכונות, אורלי בר-לב (פעילה חברתית) ממובילי המאבק בשוד הגז, רונית אלדובי ומנשה חליף (תושבי גבעת עמל) שדיברו על פינוי תושבי גבעת עמל מבתיהם, גילי סופר (מלונאי תושב ערד) שדיבר על המאבק נגד שוד אוצרות הטבע וסיכון העיר ערד, רפי רותם (חושף שחיתויות) שסיפר על מאבק בשחיתויות במגזר הציבורי וברשות המיסים ודפני ליף מובילת המחאה החברתית.

ראובן אברג'יל שעלה בשנות ה-50 מרבאט שבמרוקו והיה אחד מהפעילים המרכזיים בתנועת הפנתרים השחורים, אמר כי "את המהפכה מובילים החולמים ומצטרפים אליה האמיצים ותמיד המנוולים קוטפים את הפירות" .

לדבריו "חייבים להמשיך ולהאבק ולכל אחד מאיתנו יכולת לשנות, הכוח של השלטון הנוכחי הוא שהוא מצליח להחדיר רוח נכאים ואז כל אחד אומר "אין לי כוח להאבק" כשהימין שולט ברחובות ומשתיק כל אדם שמנסה להשמיע קול. זה מזכיר תקופות חשוכות ממקומות אחרים בשנות ה-30 וה-40, כל אחד צריך לקחת אחריות ולצאת למאבק על המקום הזה.

אנו עדים למה שקורה בגבעת עמל, ליפתא בירושלים, הממשלה משקיעה את מירב המאמצים בשטחים ובהתנחלויות. מי שמשלם על חוץ הקו הירוק, היא החברה בתוך הקו הירוק."

אור-לי ברלב, ממובילי "מאבק שוד הגז" ציינה כי הוגשה בקשה מיוחדת לבג"צ מטעם השותפים למאבק הגז להצטרף כ"ידיד בית המשפט" לעתירות שהוגשו בנוגע למתווה הגז, כאשר זו למעשה "דרך להצטרף להליך בו יש למובילי המאבק אפשרות גם להשמיע את קולם."

גילי סופר סיפר על המאבק נגד שוד אוצרות הטבע וסיכון העיר ערד. לדבריו "גם במקרה של הפוספטים בשדה בריר שליד ערד, מדובר במשאב טבע של המדינה ששיך לציבור המוערך בכ-40-60 מיליארד ש"ח אשר ניתן לחברת כי"ל, גם כאן ניכר שלא דואגים לאינטרס הציבורי לטובת התושבים, מחלקים מתנות על חשבון הקופה הציבורית ויתרה מכך בכל 100 גרם פוספט יש גרם אחד של אורניום שהוא בלתי שמיש לתעשייה ומסרטן את הנושמים אותו, כך שמדובר בסיכון לבריאות התשובים שנמצאים בכל אזור."

לדברי סופר "מישהו עושה טונות של כסף בסדרי גודל שאיננו יכולים להבין על חשבוננו ובדרך גם על כספי הציבור, זו חזירות נוראית ובלי שום בעיה זה עוד יעלה בחיי אדם".

רפי רותם שהיה קצין מודיעין בכיר ברשות המיסים דיבר על פרשת רשות המיסים ועל שחיתות ציבורית. רותם ציין שורה ארוכה של בעלי תפקידים ואנשי מפתח אשר קשורים למספר פרשיות ובעיקר לפרשת רשות המיסים כאשר בעלי תפקידים אמונים על טיפול במקרים בהם, יש להם ניגודי עניינים מובהקים, אשר אינם מדווחים וטיוחים וסגירת תיקים בניגוד מוחלט לזכות הציבור לדעת ולמנהל דמוקרטי תקין.

לדוגמה הוא נתן את יהודה וינשטיין שהיה עו"ד של איתן רוב שהיה בכיר רשות המיסים שנחשד בפרשה ואף הוגשה נגדו תביעה בדצמבר 2009, חודש לאחר מכן כאשר יהודה וינשטיין מונה ליועמ"ש בינואר 2010 הוסר כתב האישום כנגד רוב ולא נעשה דבר בפרשת רשות המיסים.

פרופ' לארי אברמסון, ראש המחלקה לאמנות רב תחומית בשנקר אמר: "הדמוקרטיה שאנו שואפים אליה היא דמוקרטיה של תפיסה ערכית, של תהליך ארוך תרבותי, חברתי ומוסרי הקשור לשינוי חברתי. גם באמנות, עיצוב וחיים אינטלקטואלים מדובר במעטים אשר "נושאים דגל" ובעבודה סזיפית שואפים לשינוי חברתי ומבינים שזה לא קורה מייד. בחודשים האחרונים פעלו שרים בממשלה ופנו להגבלת חופש הביטוי, מועצת שנקר היתה בין הבודדים באקדמיה כאשר יצאה בקריאה לא לאפשר פגיעה בחופש הביטוי וחשוב לחזור ולקרוא את הקריאה הזאת! כדי לאפשר לדמוקרטיה שלנו והמשיך ולהתקיים."

דפני ליף קראה לסטודנטים לפעול כ"שוטים על ההר" ואמרה שהאמנות צריכה להוביל לשינוי- "צריך לייצר מרחב של אנשים ולנסות לייצר מצע של התעוררות, זה התפקיד של הצעירים שלנו ועל אחת כמה וכמה אמנים".

פרופ' יולי תמיר סיכמה ואמרה כי כי המאבק החברתי שהובילה ליף ב-2011 הוא לא פחות ממהפכה שעדיין לא רואים את כל פירותיה.

יום העיון, הוא פרי יוזמה עצמאית של סטודנטים מהמחלקות לאמנות רב-תחומית ולעיצוב פנים, מבנה וסביבה בשנקר, הלומדים יחדיו בקורס החברתי והרב-תחומי "אי-אמנות". בהנחיית אביטל גבע וחן שפירא בו הם מתנסים בלמידה, בחקר, ובפעולות מעשיות של אמנות מעורבת-חברתית באתרים שונים בפריפריה, תוך עיסוק בעקרונות של שיתוף ושיתופיות.

בליבו של קורס "אי-אמנות" עומדים ערכים של מודעות ומחויבות חברתיים, כשהסטודנטים מתבקשים לנקוט עמדה על/אל המציאות באמצעות פעולות מבפנים החוצה - בתוך איזורי אי-נוחות, במרחבים של מורכבות, שוליות, אי-ודאות, היעדר השקעות ואי-יציבות חברתית - תוך יצירת דיאלוג, הדדיות וכינון שיתופי פעולה עם הקהילה, תושבי המקום והסביבה.

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS