כלים

העובדה שמאות רופאים מתמחים צעירים בוחרים להתפטר ולוותר על שנים של השקעה עצומה בלימודים ובעבודה, כיוון שקצו בתנאים המחפירים והמשפילים בהם הם נאלצים לעבוד, חייבת לנתץ את האטימות השלטונית ולהעביר את נערי האוצר מתחושת שכרון הכוח והניצחון האופפת אותם מאז נחתם הסכם הכניעה של הרופאים

במציאות הישראלית נחשב לצערנו המו"מ החוזי לזירת התגוששות כוחנית, בה מנסה כל צד ל"נצח" את הצד שכנגד, ללא התחשבות בהשלכות "ניצחון" זה על ציבור האזרחים. אולם בעוד שניתן להשלים עם גישה שכזו כאשר מדובר בחוזים שאינם יוצרים מערכת יחסים מתמשכת, כגון חוזים למכירת מיטלטלין, אין הדבר כך כאשר מדובר בחוזים מתמשכים, האמורים להסדיר את מערכות היחסים בין הצדדים למשך תקופה ארוכה, בה הם אמורים לשתף פעולה לצורך השגת מטרות משותפות.

בשנות ה-80 ייצגתי אגודה שיתופית שבמסגרתה התאגד גרעין שביקש להקים יישוב קהילתי בגליל התחתון. לצורך הקמת היישוב התקשרה האגודה בחוזה עם חברה קבלנית ידועה. מספר ימים לאחר חתימת החוזה פנה אלי מנכ"ל החברה, שנעדר מהארץ בעת שנחתם החוזה וביקש "לפתוח אותו מחדש". לדבריו, לאחר שלמד את פרטי החוזה שנחתם בהיעדרו, הוא הגיע לכלל מסקנה כי תנאיו גרועים מבחינת החברה הקבלנית, עד כדי כך שיש סיכוי סביר שביצועו בתנאים שסוכמו יגרום לה להפסד.

לאחר שנבחנו טענותיו לגופן, הגענו למסקנה שאכן יש טעם בדבריו. למרות האינטרס המובהק להוזיל את מחיר עבודות ההקמה של היישוב, לא הססנו, ולמרות שהחזקנו בחוזה חתום, קרענו אותו לגזרים, התחלנו מחדש את המו"מ, שיפרנו את תנאי החוזה של החברה הקבלנית ויצאנו לדרך. הקמת היישוב בוצעה והושלמה לשביעות רצון שני הצדדים ללא כל מחלוקות.

נציגי משרד האוצר ויועציהם המשפטיים אכן יכולים לטפוח לעצמם על השכם. לאחר שהצליחו להכניע את העובדים הסוציאליים, הם הצליחו גם "לנצח" את נציגי ההסתדרות הרפואית, שסבלו כנראה מהשפעות הלוואי של שביתת הרעב ו"האכילו" את הרופאים בהסכם קיבוצי, המנציח ואף מרע את תנאי העבודה המחפירים והמשפילים, בהם מועסקים הרופאים במדינת ישראל.

נציגי המעסיקים הגדילו לעשות כאשר רתמו את בית הדין הארצי לעבודה לעגלתם על ידי הוצאת צווי עבודה משפטית נגד המתמחים. באווירה שכזו, כאשר גורלם של החולים במדינת ישראל מופקד בידיהם של רופאים מקופחים ומושפלים, העובדים בעל כורחם, הניצחון של נערי האוצר על הרופאים הוא ניצחון פירוס.

אמנם בעיני נערי האוצר יש חשיבות רק למספרים ולא לאנשים, אך לעומתם לנבחרי הציבור, המתיימרים לייצג את הציבור הרחב הנזקק לשירותי הרפואה, צריך להיות ברור שהציבור חייב לקבל את השירות הרפואי הטוב ביותר לו הוא זכאי, מרופא בן חורין, ששכרו ומעמדו בחברה משקפים כראוי את חיוניות תפקידו.

העובדה שמאות רופאים מתמחים צעירים בוחרים להתפטר ולוותר על שנים של השקעה עצומה בלימודים ובעבודה, כיוון שקצו בתנאים המחפירים והמשפילים שבהם הם נאלצים לעבוד, חייבת לנתץ את האטימות השלטונית ולהעביר את נערי האוצר מתחושת שכרון הכוח והניצחון האופפים אותם מאז נחתם הסכם הכניעה של הרופאים וזאת בטרם תקרוס המערכת הרפואית על האוצר ועל הציבור כולו.

לשם מטרה נעלה זו - מותר לפתוח הסכם רע ולהחליפו בהסכם טוב לרופאים, כי הסכם טוב לרופאים, הוא הסכם טוב לציבור ובהסכם רע - אין שום קדושה.

* הכותב הוא עו"ד שותף, במשרד אטיאס פרוכטר

BLOG COMMENTS POWERED BY DISQUS