מסגרת ההעסקה - החלפה לחופשת לידה
- המעסיק – החברה, פרסמה מודעת דרושים לתפקיד מנהלת חשבונות וחשבת שכר במשרדי החברה בקיסריה. העובדת נענתה למודעה, שלחה קורות חיים והוזמנה לריאיון עבודה.
- לאחר ריאיון העבודה - בו הובהר לעובדת שהמשרה הינה זמנית להחלפת עובדת שיוצאת לחופשת לידה ונעשה מעין תיאום ציפיות לגבי כישורי העובדת כפי שנכתבו בקורות החיים שלה- הודיעו לעובדת כי התקבלה לעבודה, הועבר לה הסכם עבודה ולאחר 3 ימים התחילה לעבוד.
הטעיה בקורות החיים - העובדת פוטרה בשל אי מקצועיותה
התובעת הגיעה לעבודה במשך יומיים ובכל בוקר (מתוך שני הבקרים) איחרה ולא הגיעה בזמן, כאשר בבוקר השלישי, הודיעה לה נציגת החברה כי החברה שוקלת את פיטוריה בשל יכולותיה המקצועית שאינן מספיקות לחברה.
מנהלת מטעם החברה אף העידה בפני בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, כי לאחר יומיים של העובדת בתפקידה, התברר לה כי העובדת חסרה את הכישורים המקצועיים הפרקטיים עליהם הצהירה בקורות חייה שכן, לחברה נדרש עובד בעל ניסיון רב בתפעול המערכות המשמשות את החברה - ולעובדת בפועל לא היה את הניסיון הזה, למרות שממצגיה ניתן היה להבין כי קיים.
משכך, החליטו בחברה לסיים את העסקת העובדת בשל אי התאמתה לתפקיד מבחינה מקצועית. יצוין, כי גם העובדה שהעובדת איחרה לעבודה 3 בקרים מתוך 3 (!) לא הוסיפו לה נקודות זכות בעיני החברה.
החברה שילמה לעובדת את שכרה ובכך נפרדו דרכם, עד אשר התקבלה תביעת העובדת, להפתעתה הרבה של החברה.
העובדת טענה כי נכנסה לחובות בשל פיטוריה
העובדת טענה כי פוטרה שלא כדין וללא שניתנה לה הזדמנות אמיתית להוכיח את עצמה במקום העבודה. עוד טענה כי ויתרה על מקום עבודה קבוע בשביל עבודה בחברה ובשל כך אף על החברה לפצותה (טענה שנדחתה אף היא על ידי בית הדין).
יתרה מכך, טענה העובדת כי מיום שפוטרה ועד למועד בו מצאה עבודה חדשה (לסבר את האוזן - מדובר על תקופה של כ-15 ימים), נקלעה לחובות.
שיקול הדעת המקצועי של המעסיק - הפיטורין כדין
מרגע שהמעסיק הצליח להראות כי הפיטורין נעשו כדין ומשיקולים עניינים מקצועיים - הרי שלא יכול עוד להיכנס בנעלי המעסיק ולהחליט עבורו, מה הכוונה?
אם המעסיק או נציגיו טוענים באופן עובדתי (ואף מצליחים להוכיח זאת) כי העובדת אינה מתאימה לדרישות התפקיד ומצד שני, העובדת לא הצליחה לשכנע את בית הדין אחרת, הרי שהפיטורין נעשו כדין ולעובדת לא מגיע כל פיצוי או בתשלום הוצאות משפט .
נכון, שלעיתים השיח השולט "ברחוב" הוא, כי לעובד יש הגנות אינסופיות מול המעביד ובגין כל דבר כדאי לתבוע מעביד ממש בשיטת "מצליח", כי רוב המעסיקים, כך אומרת הסברה, יעדיפו לשלם סכום כלשהו לעובד בפשרה מאשר לעבור את אי הנוחות שבניהול משפט.
ובכן, מקרה זה מראה בדיוק מדוע הסברה הנ"ל אינה נכונה, כי ישנם מעסיקים שלא יסכימו לשלם היכן שנהגו בהגינות ויעדיפו לנהל משפט מאשר לשלם מעין "בקשיש".
לקריאת פסק הדין המלא ראו: 52412-03-21.
