תחושות אותן אני רוצה להציג, לשתף, להתחלק והעיקר לומר בפה מלא ובקול צלול: "זה היה קשה מנשוא, אבל זה כנראה, והלוואי, מאחורינו, ואפשר, ניתן ורצוי לעשות מהלך כזה מוקדם ככל האפשר בחיי המשפחה ובחיי הילד, ואם מגיעים לבית כמו זה שלנו, בינוב, לאנשים כמו יוסוף, חנן, ישי, מיכל, דני פסס (הפסיכולוג) אם הבית ושאר הצוות אזי עשינו חלק חשוב לטיוב ושיפור חייו של הילד שלנו".
פחדתי, חששתי, דמיינתי ופנטזתי על דברים שהנייר לא סובל כהתעללויות בלילה וכו'. הרגשתי כמו בוגד שנוטש את המשמרת ומטיל את ה"בעיה" על אחרים. חוויתי במשך תקופה ארוכה תחושות של אובדן, אפילו של שכול, ולמזלי רק הכנה אמיתית, שיחות פתוחות, סגל אמיתי, חם ואוהב (וזו לא חנופה. באמת ובתמים שסגל אנשי ינוב הינו מדהים, שלא לדבר על סביבתם התומכת מיאיר, מנהל אבן-חן, ריקי, הפסיכיאטרית ועוד), התכוננות נפשית תוך "ריכוך" יומיומי שמתבטא בשיחת טלפון לילית אחת לשמוע מה נשמע, בביקור לילי פעם בשבועיים לראות שהצאצא שלם, מריח טוב, נקי ומסודר, רק אלו מביאים בסופו של תהליך למצב שבו אתה משלים, מסכין ומתרגל לעובדה שילדך האהוב, שגיא שלי, "רמבו" הקטן חי בבית שלו, חיים משלו, שעתידו נמצא שם בינוב, ושם עליו ועלי להיקלט, להתרגל, להכיר, ללמוד, לחיות ולהיות חלק מהעשיה הברוכה.
זו איננה בגידה, זו חשיבה נכונה לעתיד טוב יותר לכל חלקי המשוואה שנקראת "חייו של גיא ביצור" – לא לעולם אשאר צעיר בגוף וברוח, לא לעולם אוכל לנוע בין לונה פארק לסרט בקולנוע, ולא לעולם תהיה לגיא המטריה המגוננת שפרשנו, אני ואמו האהובה, עליו.
ינוב בשבילי זה שם נרדף מעכשיו והלאה למאמץ סיזיפי של קבוצת אנשים חרוצה ששמה לה יעד, לטפל בילדינו והשלב המתקרא "קליטה" הקשה כל כך ובעייתי כל כך, לפחות עבורי, כנראה והסתיים וכולי תקווה שנמצא עצמנו חיים לצידם של דיירי "הבית מינוב" כשהם גדלים, מתפתחים ובעיקר נהנים.
הכותב הוא ד"ר אבי ביצור, לשעבר מנכ"ל המשרד לענייני גימלאים ולענייני ירושלים. דר' למדעי המדינה ומומחה להגנת עורף אזרחי, סגן ראש התוכנית לחברה, בטחון והגנת העורף במכללת בית-ברל, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן ופעיל בנושאים חברתיים רבים. בשנים 2004 עד 2006 כיהן כיו"ר לשכת הקשר של ההסתדרות עם הכנסת, כאשר במסגרת זו עסק בזכויות עובדים, תוך דגש על שמירת זכויות גמלאים. בשנים 2001 עד 2005 כיהן כמזכ"ל מפלגת "עם אחד" ומועמד לכנסת ה- 17, תוך התמקדות בזכויות חברתיות לנכים, לקשישים, לגמלאים ולנזקקים. עד שנת 1997 שירת ד"ר ביצור בצה"ל בתפקידי פיקוד שונים והשתחרר בדרגת סגן אלוף. בין התפקידים שמילא בצה"ל: ראש ענף ביצורים, מפקד קורס קציני הנדסה, סגן מפקד חטיבת צנחנים במשמר הנגב ומפקד בית הספר לאב"כ של צה"ל.
