ד"ר אבי ביצור (56), מומחה להגנת עורף אזרחי ומרצה באוני' בר-אילן, לשעבר מנכ"ל המשרד לענייני גימלאים מונה לסמנכ"ל פיתוח עסקי ושיווק בחב' מוקד אנוש מקבוצת Carephone International אשר מפתחת, מייצרת, משווקת, מתקינה ומפעילה מוקדי מצוקה בארץ ובעולם.
איך יתכן שבישראל בת 64 השנים, שקמה בזכות, מחמת, בגלל, כתוצאה מ- או כאנטיתזה ל- (תבחרו במה שתרצו) שואה, מתקיימים אלו בצד אלו, מעדנות ובשאננות, עם אלופים במיל' כיו"ר וראשי ערים בגמלאות כמנהלי על, שני גופים שהם לא פחות מכתם על מוסריותנו כחברה – הקרן לרווחת ניצולי השואה והחברה להשבת רכוש הנספים (וגם לאיתורו)
אחת התאוריות, שעל בסיסה, נלמדות תיזות שלמות בנושא היחסים הבינלאומיים, הינה תאוריית "המכה השניה" בנושא המלחמה הגרעינית. בתאוריה זו מוצג הצורך בהכנת כח ויכולות למדינה שתקפה את אויבתה ראשונה ("המכה הראשונה") בנשק גרעיני (או אחר), לאפשרות לתת עוד מכה ("מכה שניה") לאותה אוייבת, לאור העובדה שזו, לאחר שהוכתה ראשונה, תשיב מנה אחת פעמיים ("המכה הראשונה" של המותקפת) לתוקפת
ד"ר אבי ביצור (55), מומחה להגנת עורף אזרחי ומרצה באוני' בר-אילן, לשעבר מנכ"ל המשרד לענייני גימלאים מונה למנכ"ל חב' הומאז' הפועלת ליישום פתרונות להתמודדות מערכתית וחדשנית מול אתגרי ההזדקנות במאה ה-21
האחריות לזקנינו - למי? למדינה, לעמותה או לעיריה? מאמר זה נכתב בעקבות פרסום תוכנית המשרד לענייני גמלאים בנושא הטיפול בזיקנה
מכלול האיומים, שמאיימים על העורף האזרחי הישראלי, כולל מגוון איומים רחב הנע מאיום בהפעלת טרור לא קונבנציונלי, דרך חשש מאסונות אקולוגיים וכלה בחשש מהפעלת איום טרור קונבנציונלי. אבל שני האיומים הבולטים בעוצמתם (השלילית) ושנגדם אמורה המערכת כולה, מרמת המדינה ועד רמת הפרט, להיערך כנדרש הינם תקיפת העורף האזרחי בטילים וברקטות והחשש מהתרחשותה של רעידת אדמה
ממשלת ישראל, בישיבתה מיום ה- 23.12.07, החליטה על הקמת "ועדת ביצור", בראשות מנכ"ל משרד הגמלאים ד"ר אבי ביצור. מטרת ועדה בין–משרדית זו, שפעלה תחת ועדת השרים לאלימות בראשות השר לביטחון פנים, היתה לתכנן באופן מיידי תוכנית ממלכתית אופרטיבית, לטיפול בנושא האלימות כלפי זקנים וחיזוק בטחונם האישי ולהגישה לשר לבטחון הפנים ולועדת השרים שבראשותו לאישור
לפני מספר שנים, בעיצומו של הויכוח הציבורי בנושא ההחלטה האם ועד כמה למגן את ישובי עוטף עזה, שעמדו תחת התקפות רקטות קסאם באופן בלתי פוסק ויומיומי, שאל רוה"מ דאז, מר אהוד אולמרט, שאלה ריטורית מבחינתו ומבחינתנו כעם, שעורפו האזרחי חשוף להחריד לאיומים במסה נרחבת ביותר, שאלה פילוסופית-קיומית: "האם נמגן עצמנו לדעת?" בכך נתן רוה"מ ביטוי לויכוח מקצועי-פוליטי-כלכלי-חברתי-פסיכולוגי-אדריכלי, שניטש לאורך שנים בין מצדדי ומתנגדי המיגון על כל היבטיו מול וכנגד האיומים על העורף האזרחי הישראלי
שום דבר לא הכין אותי לקראת היום בו נכנס גיא שלי ל"בית של לוני, מיכל ומואין" כפי שהוא קורא לבית בינוב. לא השתתפות בשתי מלחמות ולא שכיבה במארבים, לא התקפות טילים מכל סוג ולא "קרבות" מסוג אחר: כלכלי, פוליטי ואישי. מבחינתי היה זה רגע דרמטי, שגם כשאמי נפטרה או כשחמי האהוב הלך לעולמו לא חשתי את התחושות שבהן אני רוצה לשתף אתכם
