רפי גיל נבחר למהנדס מומחה מטעם שרביב בע"מ בתביעה שהוגשה ע"י נציגות הבית המשותף

כבוד השופט ד"ר מנחם רניאל ציין לאורך פסיקתו:

"... נוסף על כך שהסברו של מר רפי גיל מקובל עליי, שכן אפילו התובעים מציינים ש"אין מחלוקת על כך" שהתקן אינו חל..."

"... שכן לא שם לב שהשסתום פונה לאוויר חוץ, מחוץ למבנה, כך שאין כל ליקוי. אני מקבל את האמור בחוות דעת מר רפי גיל בפריט זה. ..."

"... מר רפי גיל הסביר, ואני מקבל את האמור בחוות דעתו, שאין ליקוי בנושא זה מאחר שבבדיקה שביצע התברר שבאמצעות סולם גבוה אין כל בעיה להגיע לחלונות משני צידם..."

"... אני מקבל את חוות דעתו של מר רפי גיל בעניין זה, שמדובר בעיצוב פנימי של החדר..."

"... אני מקבל את דעתו של מר רפי גיל, שתוכנית המכר אינה תוכנית עבודה שעל פיה מתקינים את החלונות..."

"... אני מקבל את הסברו של מר רפי גיל בחוות דעתו..."

"... . ואני מקבל את חוות דעת מר רפי גיל, לפיה במועד הרלוונטי חלה על הבניין תקנה 3.05 לתקנות..."

"... יתוקן בהתאם לדרך התיקון המפורטת בסעיף 10 לחוות דעתו של מר גיל: "

"...ולכן יש להורות על ביצוע מלוא התיקונים הכלולים בחוות דעתו של מר רפי גיל לאלתר..."

"כפי שנאמר גם בחוות דעתו של מר רפי גיל, אותה אני מאמץ לעניין זה..."

התובעים הגישו תביעה בגין ליקויי בנייה נטענים ברכוש המשותף, שהוגשה על ידי נציגות הבניין ו-108 בעלי הדירות בבניין נגד החברה הקבלנית אשר בנתה את הבניין.

בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כלהלן:

לא כל מהנדס ראוי להיחשב מומחה לדברים שבהם עוסק מהנדס רשוי. מומחיות היא פונקציה של ניסיון, אימון ובשלות.

במועד הרלוונטי לענייננו לא היה תקן לחיפוי אבן על קירות חוץ בשיטת שבה בוצע החיפוי. יש לדחות את חוות דעת מומחי התובעים, לפיהן הנתבעת פעלה בניגוד לתקן לחיפוי חוץ, שלא היה קיים במועד ביצוע החיפוי, ובכך גרמה לכאורה לליקויים שדורשים הסרת כל חיפוי החוץ והחלפתם.

גם בהעדר תקן לחיפוי בשיטת ברנוביץ' בתקופה הרלוונטית, יש להתקין את החיפוי באופן שימנע את נפילתו גם בעתיד.

כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת כל סעד, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו. הסעד הנכון במקרה זה אינו צו עשה להחלפת החיפוי, שלא כשל, וגם לא צו כספי לתשלום עלות החלפת החיפוי, אלא מתן אחריות לחיפוי, ויש לקבוע את תנאי האחריות בהתאם.

פרוספקט מהווה הצעה לכריתת חוזה המופנית לציבור הרחב, ולתנאים המפורטים בהצעה למשא ומתן יש נפקות משפטית, אם בסופו של דבר נכרת חוזה ולא הוסכם במסגרתו על שינוי תנאי ההצעה. כאמור, "חדר לפעילות חברתית" אינו סותר את ההתחייבות בפרוספקט ל"חדר כושר", כך שההצעה במשא ומתן לא שונתה.

יש לקבוע שהנתבעת התחייבה לספק לתובעים חדר כושר בבניין, על ציודו.

השאלה אם שטח הוא בבחינת שטח עיקרי או שטח שירות נקבעת לפי השימוש שנעשה בשטח, ובענייננו מדובר למטרה של עשיית ספורט. בנסיבות יש לקבוע, כי חדר הכושר הוא שטח עיקרי, שעל פי התקנות גובהו לא יפחת מ-2.5 מטר, דבר שלא התבצע במקרה דנן וגורם לירידת ערך.

בתי המשפט לא נמנעו מלפסוק פיצויים על עוגמת נפש בגין ליקויים שנמצאו בדירות.

פסק דין

בפניי תביעה על סך של 3,900,000 ₪ בגין ליקויי בנייה נטענים ברכוש המשותף, שהוגשה על ידי נציגות הבניין (להלן: "הנציגות") ו-108 בעלי הדירות בבניין שברחוב יגאל אלון 37 בחיפה (להלן: "הבניין") נגד שרביב בע"מ, החברה הקבלנית אשר בנתה את הבניין (להלן: "הנתבעת").

א. מבוא

1. התובעים התקשרו עם הנתבעת בהסכמי רכישה, פיתוח ובנייה לדיור בפרויקט ששווק תחת השם "מגדלי שרביב" (להלן: "הפרויקט"), כאשר הבניין מושא התובענה הוא הבניין האמצעי מתוך שלושה בניינים רבי-קומות הכלולים בפרויקט (ת/1, ת/12, ת/23- הסכמי רכישה עם חלק מהדיירים, שיכונו להלן "הסכמי המכר").

2. על פי כתב התביעה, במהלך מסירת הרכוש המשותף לתובעים (ת/2- פרוטוקול מסירה של הרכוש המשותף מיום 5.3.10), וגם לאחר המסירה, נתגלו ברכוש המשותף ליקויי בנייה רבים בעלי השלכות תברואתיות ובטיחותיות, הפוגעים באיכות המגורים של כל אחד ואחד מהתובעים.

3. בעקבות הליקויים הקשים, כך לטענת התובעים, פנו בעלי הדירות באמצעות הנציגות פעמים רבות אל הנתבעת בדרישה לתיקון הליקויים ואי-ההתאמות, אך פניות אלו לא נענו, ואם נענו מדובר רק בנושאים משניים קלים לביצוע ולא בנושאים העיקריים, ולכן לא היה להם מנוס מהגשת התביעה ביום 16.6.11.

4. התובעים מסתמכים על שתי חוות הדעת שערך מר יואל בן עזרא (להלן: מר בן עזרא): האחת, בנושא חיפוי החוץ מיום 3.10.10 (ת/91) והשנייה, בנושא הרכוש המשותף מיום 23.9.10 (ת/92). בנוסף הוגשה במהלך ההוכחות חוות דעתו של ד"ר אריאל גולדמן מחודש אוקטובר 2012 (להלן: ד"ר גולדמן; ת/97).

5. הנתבעת טוענת, שיש לדחות את התביעה במלואה, שכן לא התעלמה מטענות שהופנו אליה בנוגע לליקויים ברכוש המשותף, וקיבלה על עצמה לתקן את הליקויים האמיתיים, ככל שהם קיימים, ועשתה זאת בפועל לגבי מירב הליקויים שנקבעו בשתי חוות הדעת של מר רפאל גיל (להלן: מר גיל) מיום 10.2.11 (נספחים ו' ו-ז' לכתב התביעה), זאת בהתאם לסיכום שהושג עם הנציגות עוד ביום 16.3.11 (פרוטוקול הישיבה- נ/34), כאשר בהמשך הפסיקה הנתבעת את השלמת התיקונים לפי דרישת ב"כ התובעים. הנתבעת מתבססת גם על חוות דעת מאוחרת יותר של מר גיל, שעניינה בדיקה חוזרת של הרכוש המשותף, מיום 1.4.12 (נ/30).

6. לאחר תום שמיעת הראיות, הגישו התובעים ביום 3.2.14 סיכומי טענותיהם, וביום 14.5.14 הוגשו סיכומי הנתבעת. סיכומי התובעים השתרעו על פני למעלה מ-100 עמודים. חלק מהטענות שהועלו בכתב התביעה או במהלך המשפט נזנחו בסיכומים, ובאלה אין בכוונתי לדון. מאחר שעיקר המחלוקת בין התובעים לנתבעת מתמקדת בשאלת תקינות ואיכות עבודת חיפוי החוץ בבניין הגישו הצדדים, בהתאם להחלטתי מיום 28.10.14, סיכומים משלימים וסיכומי תשובה בסוגיה זו.

7. בטרם אדרש לטענות הצדדים לגבי חיפוי החוץ ושאר הליקויים הנטענים ברכוש המשותף, אציג בקצרה את המסגרת המשפטית הרלוונטית לענייננו ואת נטל ההוכחה לגבי אותם ליקוי בניה.

ב. סעיף 4 לחוק המכר (דירות)- נטל ההוכחה

8. התובעים טוענים שבהתאם לחוק המכר (דירות), כל הליקויים הכלולים בחוות הדעת מטעמם נתגלו בתוך תקופת הבדק והם באחריות הנתבעת, אלא אם תוכיח הנתבעת שאי-ההתאמות נגרמו בשל מעשה או מחדל של התובעים (סעיפים 6-7 לסיכומי התובעים). מנגד, הנתבעת טוענת שבמקרה דנן לא התגלתה אי-התאמה בתקופת הבדק, ובתקופת האחריות הנטל להוכיח אי-התאמה הוא על התובעים (סעיף 83 לסיכומי הנתבעת).

9. הסעיף הרלוונטי הוא סעיף 4 לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק המכר (דירות)"), כנוסחו טרם תיקון מס' 5, התשע"א-2011, הקובע נטלים לעניין הוכחת קיומם של ליקוי בניה:

"4. אי-התאמה

(א) המוכר לא קיים את חיוביו כלפי הקונה אם התקיים אחד מאלה:

(1) הדירה או כל דבר שבה (להלן - הדירה) שונים מן האמור במפרט, בתקן רשמי או בתקנות הבניה;

(2) תוך תקופת הבדק התגלתה אי-התאמה בדירה, זולת אם הוכיח המוכר שאי-ההתאמה נגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה;

(3) תוך תקופת האחריות התגלתה בדירה אי-התאמה והקונה הוכיח שמקורה בתכנון, בעבודה או בחומרים;

(4) התגלתה, אף לאחר תקופת האחריות, אי-התאמה יסודית שבגללה אין הדירה מתאימה לייעודה;

(5) בנסיבות העניין היה על המוכר לתת לקונה אזהרות בדבר תכונות מיוחדות של הנכס או הוראות תחזוקה ושימוש, והן לא ניתנו או שהן אינן מתאימות.

(ב) אי קיום חיוב כאמור בסעיף קטן (א) יראו כאי-התאמה כמשמעותה בחוק המכר, התשכ"ח-1968.

(ג) לעניין סעיף זה-

"אי-התאמה יסודית"- אי התאמה בחלקי הבנין הנושאים ומעבירים את עומסים מכל סוג לקרקע הנושאת את הבנין והנוגעת להבטחת יציבותו ולבטיחותו;

"תקופת בדק"- תקופה הקבועה בתוספת, שתחילתה בעת העמדת הדירה לרשות הקונה;

"תקופת אחריות"- תקופה של שלוש שנים שתחילתה בתום תקופת הבדק.

10. על פי התוספת לחוק המכר (דירות), תקופות הבדק הרלוונטיות לעניין חיפוי החוץ: "קילופים ניכרים בחיפויים חיצוניים – שבע שנים"; ולשאר הליקויים ברכוש המשותף: "כל אי התאמה אחרת, שאינה אי התאמה יסודית –שנה אחת" (סעיפים קטנים (8) ו-(9) לתוספת. ההדגשות שלי- מ' ר').

11. בהתאם לפרוטוקול המסירה ת/2, החזקה ברכוש המשותף נמסרה לתובעים ביום 5.3.10. התובעים ציינו בסיכומיהם שחוות הדעת מטעמם, שהיא הפניה לתיקון ליקויים, נמסרה לנתבעת ביום 16.3.11, כלומר למעלה משנה לאחר מסירת החזקה. משכך, לעניין הליקויים הנטענים בחיפוי החוץ, שידונו בהרחבה בפרק שלהלן, ככל שקיומם הוכח על ידי התובעים, חל האמור בסעיף 4(א)(2) לחוק, קרי על המוכר מוטל הנטל לשכנע שאי-ההתאמה נגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה. יתר אי-ההתאמות הנטענות ברכוש המשותף התגלו בתקופת האחריות, כך שלפי סעיף 4(א)(3) לחוק, על התובעים להוכיח לגביהם, באמצעות חוות הדעת מטעמם, שמקורם בתכנון, בחומרים או בעבודה לקויים.

ג. חיפוי החוץ

12. בכתב התביעה נטען, שמכוח חוק המכר (דירות), התובעים זכאים לקבל באופן מיידי חיפוי העומד בדרישות כל הוראות התקנים הישראלים החלים, גם אם לדעת הנתבעת, ובניגוד לתוצאות הבדיקה של מכון התקנים, האבנים טרם נשרו מהבניין, וגם אם לא ינשרו במהלך בירור התביעה. נטען, שנוסף על כך שמדובר בליקוי בטיחותי שעלול לגרום נזקי גוף, הרי שעל פי חוק המכר, אי-התאמה מזכה את התובעים בפיצוי בגובה עלות ביטולה. לתביעתם בעניין חיפוי האבן צירפו התובעים כאמור את חוות הדעת של מר בן עזרא (ת/91) וד"ר גולדמן (ת/97).

13. בסיכומיהם מציינים התובעים, שחיפוי החוץ התקבל כשהוא רווי פגמים אסתטיים (האבנים משופשפות בכל שטח החיפוי), עבודות הבניה בוצעו ברמת גימור נחותה, דבר הניכר בכל חלקי החיפוי, והכתמים השחורים שהחלו לבצבץ בבניין מעידים על כשל קונסטרוקטיבי, ולא רק אסתטי, של חיפוי החוץ. הם מוסיפים, שהליקויים בחיפוי החוץ ודרך הטיפול של הנתבעת בליקויים אלה מצביעים על חוסר רצונה לפתור את הבעיה המהותית, תוך ניסיון להסתיר את הממצאים החמורים על ידי תיקונים קוסמטיים (סעיפים 46-47 לסיכומי התובעים).

14. לטענת התובעים, החלפת החיפוי כולו תבטל את כל הליקויים בחיפוי החיצוני ותותיר את הדיירים עם אי-התאמה אחת בלבד לתקן ישראלי ת"י 2378.2 (לפיו תוכנן החיפוי) בעניין גובה המבנה, מצב שהוא הרע במיעוטו, שכן חיפוי אבן בשיטת ברנוביץ', כפי שהובטח במפרטי המכר, לא ניתן לביצוע מחדש (סעיף 65.7 לסיכומי התובעים).

15. התובעים מבקשים להורות לנתבעת לבצע בפועל את התיקון במלואו בחיפוי החוץ, בדרך של הסרת החיפוי הקיים והחלפתו בחיפוי תקין, כולל קבלת היתר בנייה, חישוב סטטי ואחריות הנדסית והצגת מפרט תיקונים בטרם הביצוע לדיירים. כן התבקש בית המשפט לקבוע שהמהנדס המתכנן, שיתמנה על ידי הנתבעת, יאשר את הביצוע במלואו בחוות דעת מסכמת שתוגש לצדדים ותתעד את הליכי התכנון והפיקוח העליון שביצע בעניין החלפת החיפוי (סעיף 66 לסיכומי התובעים).

16. לחילופין, התובעים מבקשים לפסוק להם את הסכום האמור בחוות דעתו של מר בן עזרא, לפי שטח החיפוי בפועל של 10,000 מ"ר, ולזכות את התובעים בעלות של 350 ₪ למ"ר + 20,000 ₪ עבור תכנון הנדסי כך שהסכום הכולל, בתוספת פיקוח הנדסי ומע"מ, עומד על סך של 4,568,960 ₪ (סעיף 67 לסיכומי התובעים). לא אעסוק בשלב זה בעובדה שסכום זה חורג מהנתבע בכתב התביעה.

17. מנגד, הנתבעת, שהגישה את חוות הדעת של מר גיל ומר דן בורישנסקי (להלן: מר בורישנסקי), טוענת שחיפוי האבן נעשה בשיטת ברנוביץ' על פי החישובים שנערכו על ידי מר בורישנסקי, קונסטרוקטור מנוסה שליווה את כל תהליך הבנייה, ואין כל חשש ליציבות החיפוי בשל קיום "הנקודות השחורות" באבנים, שהיא רואה בהן פגם אסתטי בלבד, שגם אותו קשה לזהות במבט אקראי. מה גם, שהנתבעת תיקנה בחודשים מרץ-אפריל, עובר להגשת התביעה, 110 מאותן נקודות שחורות, מתוך סך של 220,000 ווים (סעיף 47 לסיכומי הנתבעת).

18. לטענת הנתבעת, לא הובאה כל ראיה שאותן 354 נקודות שנספרו ביום 24.11.13 (ת/112), או חלקן, "צצו" במקום שבוצע התיקון הנזכר לעיל. אף לא הוכח שנקודות אלו "נולדו" לאחר הגשת התביעה ועובר לספירתן, ושהן לא היו קיימות עוד לפני הגשת התביעה ופשוט לא נראו על ידי הנתבעת בעת שביצעה את התיקון של 110 הנקודות השחורות. לפיכך, אין בקיום הנקודות השחורות כדי להוות סכנה, וראיה לכך היא שהחיפוי כולו, על 10,000 המ"ר שלו ועל 220,000 ווים, עומד על תילו מאז שהושלם בחודש אפריל 2009. כן לא הובאו ראיות שהנקודות השחורות הן בגדר סכנה ליציבות חיפוי הבניין, ולכן יש לדחות את התביעה בעניין זה.

ג.1. חוות דעת מומחי התובעים

חוות הדעת של מר בן עזרא

19. מר בן עזרא, שבדק את חיפוי החוץ של הדירות והרכוש המשותף במהלך החודשים יוני-אוקטובר 2010, כתב בחוות דעתו מיום 23.9.10 (ת/91), שחיפוי קירות החוץ של הבניין נעשה בשיטת ברנוביץ', בה אבני החיפוי מעוגנים אל רשת הברזל בקיר הבטון כבר בשלב היציקה (טרם בניית הבניין), ולא אל רשת אשר מקובעת אל קיר הרקע לאחר הבנייה. למעט הבדל זה מדובר לגישתו בשיטה הזהה במהותה לשיטת הקיבוע ברטוב, עליה חל תקן ישראלי ת"י 2378.2. הוא הסיק, שהתקנים הקיימים כיום, לרבות מפמ"כ 378, ת"י 2378.1 ות"י 2378.2 חלים באופן ישיר על מערכת החיפוי בשיטת ברנוביץ' ועל חיפוי החוץ בבניין העשוי מאבן טבעית בשיטה טרומית, והוסיף, שלאור הליקויים בחיפוי החוץ, חומרתם והשלכתם, בוצעה בדיקת מכון התקנים הישראלי לאבני החיפוי ולעוגנים, והתוצאות צורפו לחוות הדעת (ת/91, פרק המבוא, סעיפים 1-6).

20. מר בן עזרא הסביר, שבשיטת ברנוביץ' ישנם שני גורמים שמדביקים את האבן לבניין: הדבקת האבן אל הבטון וחיבור מכני על ידי עוגנים, כאשר לשיטתו שני רכיבים אלה, המחזיקים את האבנים במקומן, כשלו (ת/91, עמודים 3-7):

"חיבור מכני על ידי עוגנים

8. במספר רב של מקומות, שהולך וגדל עם הזמן, נראים כתמים כהים (חום-שחור) על גבי אבני החיפוי של הבניין, ראה דוגמאות לכתמים אלה במספר מקומות שונים בבניין.

9. מדובר בתופעה במתרחשת במקומות שונים המפוזרים בכל חלקי חיפוי החוץ.

10. מדובר בפגם אסתטי במקומות שונים בכל היקף חיפוי החוץ, לרבות מרפסות המגורים, בהם הפגם מהותי ביותר ...

16. העוגנים אשר מחברים את האבן לבניין- אינם מתאימים לדרישות התקן לפלדה בלתי מחלידה והם מחלידים הלכה למעשה, ולפיכך אין אפשרות להתחשב בקיומם על מנת לחשב את חוזק ההדבקה והחיבור של אבני החיפוי אל הבניין.

זאת ועוד, העוגנים הינם בשלבי קורוזיה, שכך גם מהטעם המהותי הינם בלתי מתאימים כי הם נאכלים ונחלשים עם הזמן וסופם לגרום להתנתקות אבני החיפוי.

חיבור בהדבקה

17. בדיקה נוספת שבוצעה היא בדיקת כושר הידבקות של האבן לרקע. בכל שלושת המדגמים שבוצעו, התוצאה זהה- כושר ההידבקות של האבן לקיר על ידי הדבקת האבן לבטון הוא 0 מגפ"ס ...

18. ...

19. בפועל, האבן אינה מקובעת אל הבניין על ידי הדבקה.

20. כאמור האבן מקובעת לקיר בשני אופנים- עיגון מכני והדבקה. בבניין זה, שני האופנים הללו כשלו..."

21. לדעת מר בן עזרא, בפועל ולמעשה, צפויה נשירת אבני החיפוי מהבניין בזמן בלתי ידוע מראש, וזאת בשל העובדה שהאבנים נסמכות זו אל זו, וגם מחוברות לבניין באמצעים פגומים על ידי עוגנים מחלידים, שייחלשו בהדרגה עם חלוף הזמן, מצב שהוא בלתי בטיחותי ובלתי תקני. מסקנתו היא חד משמעית- יש פגם מהותי בהדבקת האבן אל הבניין (ת/91, סעיפים 21-22).

22. באשר לטיב האבנים, נמצא שבהתאם לבדיקת מכון התקנים שנערכה לסוג האבנים, מדגם שנלקח על ידי המכון, האבנים אינן מתאימות לדרישות ת"י 2378.1 והן בעלות ספיגות נימית מעל המותר, משמע שהאבן שבה נעשה שימוש באתר נבחרה מבלי שנבדקה והיא סופגת מים, דבר הפוגע בחוזקה לאורך הזמן. עוד צוין, שבכל חיפוי החוץ של המבנה אין מישקים אנכיים בין אבני החיפוי, שהיו דרושים לביצוע חיפוי בשיטת ברנוביץ', והיעדרם גורם לחדירת רטיבות אל הבניין, בניגוד לנדרש בתקנים. העדרם של מישקים בין האבנים, בנוסף לתפרי התפשטות, עלול לגרום להינתקות אבני החיפוי גם במצב בו אבני החיפוי מודבקות כראוי לבניין. מר בן עזרא הבהיר, שהדבקת האבן לקויה ולפיכך הסיכון לנשירת אריחים כתוצאה ממאמצי ההתפשטות גדל (ת/91, סעיפים 23-28).

23. בהתייחס לעובי האבנים, נכתב שמבדיקת מכון התקנים עולה שכל חמשת המדגמים שנלקחו הם אבנים שעוביין הוא בין 20 מ"מ ועד 24 מ"מ, אך נעשה גם שימוש באבנים שעוביין 16 מ"מ בלבד, כפי שנעשה בקומת המחסנים, פחות מהמינימום המותר והדרוש. כמו כן, בניגוד לתקנים, לא בוצעו תמיכות לאבני החיפוי מעל פתחים על ידי פרופיל מתכתי (ת/91, סעיפים 29-32).

24. לסיכום נכתב בחוות הדעת של מר בן עזרא, שחיפוי החוץ של המבנה אינו מעוגן כראוי; בנוי מאבן שאינה מתאימה לתקנים; בנוי ללא תפרים כנדרש; בנוי מאבנים שעוביין קטן מהדרוש; כולל אריחים מוכתמים עקב חלודה בעוגנים; העוגנים אינם מפלדה בלתי מחלידה וישנם גוונים זרים באבני החיפוי. עובדות אלו, כך נטען, מגובות בבדיקות מכון התקנים הישראלי שנערכו בבניין ביוזמת הדיירים, בהן נקבע שכוח השליפה של האבנים הוא 0, העוגנים מחלידים, עובי המישקים הוא החל מ-0 והאבן בעלת ספיגות נימית מעל המותר בתקנים (ת/91, סעיפים 41-42).

25. הפיתרון לליקויים בחיפוי החוץ על פי מר בן עזרא הוא הסרת חיפוי החוץ הקיים וביצוע מחדש, לא רק מחמת הפגמים האסתטיים בו, אלא גם לאור העובדה שהפגמים האסתטיים נובעים מליקויים מהותיים בעיגון האבנים אל הקירות, ולאור הסיכון לנשירת אריחים אשר עלולה להתרחש בכל עת (ת/91, סעיף 42).

26. פתרון חלופי, הכולל החדרת ברגים אל תוך האבנים בהם העוגנים מחלידים הוא לדעת מר בן עזרא פתרון בלתי מקצועי, שאינו מבטל את הליקויים בחיפוי, שכן על אף ביצוע ברגים יוותרו הליקויים ואי ההתאמות האמורות, לרבות עוגנים חלודים, אשר גורמים לפגמים אסתטיים בבניין, גוונים זרים וכתמי ליטוש. שיטת החדרת ברגים לתוך אבני החיפוי היא שיטה שאינה מעוגנת בתקנים, ולא רק שתיקון זה לא יבטל את הליקויים, אלא הוא יגרום לסדקים באבנים, דבר שיגביר את חומרת הליקוי בחיפוי. כמו כן, מדובר בתיקון אשר יגרום לטלאים גלויים בעין והתוצאה תהיה חיפוי פגום אסתטית. שיטה זו אכן מקובלת בקרב קבלנים, אך היא מהווה פתרון זול ונחות, ודוחה זמנית את התממשותו בפועל של הסיכון הקיים בשל נשירת האבנים ופגיעתן בנפש, מבלי לבטל את קיומו של ראש נזק זה. מר בן עזרא העריך את העלות הכוללת של החלפת חיפוי החוץ בסך של 4,044,920 ₪ (ת/91, סעיפים 43-35).

חוות הדעת של ד"ר גולדמן

27. במהלך ביקורו של ד"ר גולדמן בבניין ביום 5.8.12, ערך בדיקה חזותית של החיפוי החיצוני ובדיקת הידבקות החיפוי לרקע. החיפוי החיצוני נבדק על ידו באזור אולם הכניסה לבניין, היקף הבניין במפלס הקרקע ואזור בקומה 8 (ת/97, סעיף 1).

28. בלוחות האבנים שנבדקו על ידו מצא ד"ר גולדמן כתמים שחורים וכתומים, בגודל 15-20 מ"מ, הממוקמים בחלק העליון של הלוחות ולעיתים ממש צמודים לדופן העליונה של הלוח; סימני מילוי בדבק שיש; פגמים טבעיים שונים כמו נקבים וכיסי אוויר; סדקים שחלקם נוצרו כנראה בעת התקנת הלוחות; תפרחת לבנה; חוסר מישוריות של פני שטח הקירות; אי-אחידות בגוון הלוחות והיעדר מישקים אנכיים (ת/97, סעיף 2).

29. על פי ד"ר גולדמן, חיפוי האבן בוצע בשיטת הקיבוע ברטוב, כאשר הלוחות הותקנו כנראה בשני אופנים (שיטות) שונים, ואחד מהם נודע בענף הבנייה בתור "שיטת ברנוביץ'. בכל מקרה, בשיטת הקיבוע ברטוב חייב להיווצר חיבור מכאני של הלוחות אל הקיר באמצעות עוגנים ורשתות פלדה. בהתייחס לתקנים צוין בחוות הדעת ששיטת הקיבוע ברטוב תוארה במפמ"כ 378 ובת"י 2378 על כל חלקיו, כשכיום מתוארת שיטת הקיבוע ברטוב בת"י 2378, חלק 2, משנת 2005. ת"י 2378 היה בשימוש, גם אם ברביזיה, והחיפוי בוצע בשיטת הקיבוע ברטוב (ת/7, סעיפים 3.2-3.3).

30. בסיכום חוות הדעת ציין ד"ר גולדמן, שלא ניתן להגדיר את מצבו הנוכחי של החיפוי כתקין ולא ניתן להגדירו כתואם במלואו את הדרישות התקניות. התקנת כל חיפוי מחייבת מניעה מוחלטת של נשירתו מהבניין על מנת להבטיח את בטיחות המשתמשים בו ושל העוברים לידו (ת/97, סעיפים 4.1-4.2).

31. ד"ר גולדמן סבר, שמגוון הליקויים שנתגלו הוא רחב ומספרו גדול. הליקויים העיקריים, שהם קורוזיה של אביזרי עיגון לוחות החיפוי (כתמים שחורים וכתומים) והפרדת הלוחות מהקירות, פזורים למעשה על פני כל שטח הקירות. ליקויים אלה לא תוקנו נכון למועד הכנת חוות דעתו, ואם יתוקנו, ייתכן מאוד שיתפתחו במקומם אותם ליקויים במקומות אחרים, מצב שאינו מבטיח את בטחון המשתמשים והעוברים. החיפוי החיצוני הוא אחד ממרכיבי הקירות, לכן משך זמן שירותו תואם את תקופת השירות של הבניין. במקרה הנדון, כבר במהלך שנותיו הראשונות של הבניין נערכו תיקונים נרחבים של החיפוי, אשר סיפקו רק פתרון חלקי של הליקויים. ד"ר גולדמן הוסיף, שבנסיבות שונות עשוי כשל העוגנים עקב קורוזיה להוביל לנשירת לוחות החיפוי מגבהים שונים, כאשר קיימות שתי אפשרויות: הסרת החיפוי הקיים והחלפתו בחיפוי חדש או הרכבת חיפוי מתועש בשיטה יבשה מעל החיפוי הקיים (ת/97, סעיפים 4.3-4.6).

ג.2. חוות דעת מומחי הנתבעת

חוות הדעת של מר גיל

32. בחוות דעתו לעניין חיפוי החוץ מיום 10.2.11 (נספח ז' לכתב התביעה) התייחס מר גיל לחוות הדעת של מומחה התובעים, מר בן עזרא, בציינו שהתקנת חיפוי האבן על המבנה אכן בוצעה בשיטת ברנוביץ', אלא שבמועד שבו קיבל מבנה זה היתר בנייה, קרי בשנת 2006, וגם בשנים שלאחר מכן במועד שבו הוקם הבניין, טרם פורסם התקן הישראלי 2378 חלק 5, הדן בהתקנת אבני חיפוי בשיטת ברנוביץ'. גם במועד מתן חוות דעתו, לאחר שבניית המבנה הסתיימה ולאחר אכלוסו, טרם פורסם התקן הישראלי לשיטה זו. טענתו של מר בן עזרא, כאילו תקן ישראלי 2378 חלק 2 חל באופן ישיר על מערכת החיפוי בשיטת ברנוביץ' אינה נכונה, שכן תקן זה חל רק על שיטת הקיבוע ברטוב, ואינו חל על שיטת הקיבוע בברנוביץ', כפי שעולה מהכותרת של התקן שעניינה "קירות מחופים באבן טבעית: קירות מחופים בקיבוע רטוב" (עמ' 3 לחוות הדעת).

33. לפי מר גיל, במועד ביצוע הבניין חל על המבנה רק תקן ישראלי 2378 חלק 1, שדן באיכות האבן, ומפרט מכון התקנים (מפכ"מ) 378, שדן בשיטת הקיבוע ברנוביץ'. לדבריו, גם טענת מר בן עזרא, לפיה נדרש שעיגון האבן בשיטת ברנוביץ' יהיה באמצעות הדבקת האבן אל הבטון וחיבור מכני על ידי עוגנים, אינה נכונה, שכן החיבור של האבן לבניין בוצע באמצעות עוגנים בלבד. למרות שלא נדרש כל עיגון נוסף, הקבלן התקין שברי אבן בגב האבנים על מנת לשפר את אחיזתם לקיר הבטון, כמקדם ביטחון נוסף לעיגון האבן (עמ' 4 לחוות הדעת).

34. לגבי שיטת ברנוביץ' הסביר מר גיל, שקיבוע האבן אל הקיר צריך להתבצע רק באמצעות ווים המחוברים לאבן, כאשר את האבנים והווים מסדרים על פני תבניות. אז יוצקים את הבטון של הקיר כלפי האבן, תוך הקפדה על שמירת מיקומם ויציבותם של ווי העיגון. בשיטה זו האבן מוצמדת לקיר הבטון באמצעות ווים, שהקצה האחד שלהם מחזיק את האבן והצד השני יצוק בתוך קיר הבטון. מפרט מכון התקנים 378 כלל אינו מתייחס לנושא ההדבקה בשיטת ברנוביץ', וגם בתקן הישראלי 2378 חלק 2, אליו הפנה מר בן עזרא, נקבע שבשיטת הקיבוע ברטוב, החיבור בין האבן לקיר הרקע יתנתק (לא תהיה הדבקה), ולכן יש להסתמך רק על ווים שיהוו את העיגון המכאני של האבן אל הקיר (עמ' 5 לחוות הדעת). עקב כך, אין לדעת מר גיל כל