ילדים אוהבים לשחק, ילדים אוהבים לשחק במשחקי תחרות, ילדים אוהבים לנצח. גם אנו המבוגרים אוהבים לנצח, גם אנו המבוגרים נענים לאתגר שהתחרות מציבה בפנינו. הבדל אחד משמעותי מפריד בין חווית המבוגר לחווית הילד: הילד מתנסה במצבי הצלחה, כישלון ותחרות דרך המשחק ואילו אנו המבוגרים דרך המציאות. בשל כך היכולת של הילדים להתאושש מחוויה של כשלון במשחק ולהמשיך את חייהם מרשימה מאוד
ילדים מתנסים רוב היום במצבים בהם מתרגלים הפסד, ניצחון, אכזבה, תסכול. כתוצאה מכך לרובם יש פרספקטיבה נכונה בנוגע לתחושות של אכזבה וכשלון. הם מסוגלים לרוב לחוות את הכישלון כדבר יחסי או זמני, מאפסנים את זיכרון האכזבה במאגר האכזבות זאת לצד ההצלחות שהם צוברים כחלק מתהליך הבשלות שבילדותם. אצל ילדים שהתפתחותם תקינה, והם גדלים בסביבה רגישה ואמפטית מאגר ההצלחות יגבר על מאגר הכישלונות וכך הם יפתחו דימוי עצמי חיובי וריאלי.
בואו ניקח את ליל הסדר הקרב ובא. אווירת חג באוויר, התרגשות, התחדשות, רצון להרשים. הגיע הרגע לשחק את משחק האפיקומן המסורתי, הנחשב והידוע. האפיקומן שייך לקטיגורית המשחקים המסורתיים, לא כולם נוהגים לשחק אותו הדבר אבל כל מי שמשחק את המשחק מתחייב לקיים אחר חוקים מאוד ברורים שמגדירים אותו. החוקים שמגדירים אותו פשוטים למדי, צריך לעצום עיניים, אסור להציץ, צריך למצוא ראשון ואז יש לנו מנצח.
זהו משחק תחרותי שמשלב בתוכו מיומנויות של מהירות, זריזות, אינטילגינציה, מזל, חוכמה, כוח פיזי ועוד. עד כאן הכל נחמד ובאווירה טובה. העניינים מסתבכים כאשר יש מנצח, זה תמיד אותו מנצח, הוא הכי גדול, הוא הציץ, הוא רימה, סבתא עזרה לו כי היא הכי אוהבת אותו ועוד מיני תירוצים. פתאום משחק קטן וחביב מקבל משמעות הרבה יותר עמוקה. את המשמעות נותנים אנחנו המבוגרים שמשליכים על ילדינו את חוויות הילדות שלנו משכבר הימים.
הסיפור של מציאת האפיקומן בדומה למשחקים רבים כולל בתוכו פרמטרים של אתגר ושעשוע. הדבר החשוב ביותר כהורים הוא לדעת ולשמור על תמהיל ומאזן חיובי בין אתגר לשעשוע ולהפחית מהילדים עד כמה שאפשר תחושות קשות של כישלון וחוסר הצלחה. ילדים מוכנים למקרים של אכזבה ויודעים להתמודד אתה. כאן אנחנו ההורים והמבוגרים נכנסים לתמונה. התפקיד של המבוגר הוא ללמד את הילד שכשלון הוא דבר יחסי, לא כל אי הצלחה היא כישלון, ההנאה נגזרת מעצם המשחק.
צריך לתווך עבור הילדים את המציאות המשחקית כך שיוכלו להמשיך לשחק, להסתכן בהפסד מבלי לחוש שעולמם חרב עליהם. הדרך בה הילד תופס מצבי הצלחה או כישלון, ניצחון או הפסד היא ביטוי ישיר למה שלמד בבית.ילדים מבתים תחרותיים מאד ייקחו את הכישלונות בצורה קשה יותר, ילדים מבתים אשר שמים דגש על התהליך, המשחק, ההנאה, השעשוע והאתגר יתנו למצבי כישלון הסברים יותר רכים ויחסיים.
ולכן בזמן החג כאשר אנו מסובין בין בני משפחתנו אנחנו קצת חולמים על הילד שלנו שיקרא הכי טוב בהגדה, שישיר בקול חזק את מה נשתנה, שיהיה גיבור הערב שמצא את האפיקומן. במשפחות בהן יש מתח סמוי סביב כל סמלי החג הנעימים והתמימים יכול להתפתח מתח ולחץ על הילד שימלא אחר כל משאלותינו. אנו רוצים קצת להשוויץ בילדינו רוצים להראות שההתפתחות שלהם מרשימה, אנחנו לעיתים פשוט מלבישים עליהם דברים שכלל לא נוגעים להם.
לעיתים זיכרונות מכאיבים מהילדות, קשרים לא פשוטים עם בני המשפחה פשוט באים לידי ביטוי באווירת החג. אם נדע להפריד בין משחקם של הילדים לחוויות שלנו, יוכלו הילדים ללמוד לשחק. במשחק לומדים המון. לומדים על יושר, כללים, הגינות, מפסידים ומנצחים.
תרגול מצבים אלו דרך המשחק תורם רבות גם למיומנויות של הילד וגם לדימויו העצמי. רצוי להפריד בין המשחק לתגמול, כלומר הפרס. מכיוון שמדובר במשפחה אין שוויון בין ילדים, חלקם קטנים וחלקם גדולים ומנוסים, תנו לילדים ליהנות מהמתח שבמשחק הם מחכים לזה, הם ערוכים טוב גם לאפשרות שלא ימצאו.
חלקו לכל הילדים מתנות חג ללא קשר למוצא המהיר של האפיקומן. שבחו את המוצא אבל אל תסחפו. שבחו את כל הילדים שנטלו חלק במשחק. שבחו את סבא שהחביא השנה את האפיקומן ממש אבל ממש טוב.
תשמחו, תיהנו, זה רק משחק, משחק החיים. חג שמח.
הכותבת, רונית שרף, היא פסיכולוגית התפתחותית ומרצה בבית הספר ללימודים מתקדמים בסמינר הקיבוצים
