על מחיקת ארצות המוצא של האבות המייסדים בישראל והחוויה הממסדית של סטודנט לאמנות בימנו, שירותי סיכה ורחיצה במבנה עלית ההיסטורי, גבולות הזקנה הנשית, "מוסד" לשדרוג אנשים, תווים מוסיקאליים של רעידת האדמה שהביאה לצונאמי הגדול בדצמבר 2004, צבעי שמן, מיצגים, פסלים, וידיאו ארט - כל זאת ועוד בתערוכת הבוגרים השנתית של בוגרי המחלקה לאמנות רב תחומית במכללת שנקר

כלים

"חופש הביטוי והיצירה הוא תנאי היסוד לקיומה של אמנות חופשית. ההגנה על חופש הביטוי היא בנפשנו ממש, ועלינו להרים בכל עת את קולנו נגד כל כרסום של חופש זה. אנו מצווים להתנגד לצנזורה ולדיכוי באשר הם, ולתמוך בחופש הביטוי והיצירה של כל יחיד או קבוצה בחברה. עבורנו האמנים, המלחמה על חופש הביטוי היא מלחמת קיום, לא פחות." כתב פרופ' לארי אברמסון, ראש המחלקה לאמנות רב תחומית בשנקר, לבוגרי המחלקה.

חלפו כ-7 שנים מאז פתחה המחלקה לאמנות רב תחומית במכללת שנקר את שעריה וגם השנה מציגים בוגריה את גולת הכותרת של לימודיהם. בוגרי מחזור ד' שאלו, חקרו ויצרו יש מאין במגוון עשיר של אופני עשייה, חומרים ועולמות השראה.

"תערוכת הגמר נפרשת על-פני שלוש קומותיו של בניין עלית - משכנה של המחלקה - ומבנה התערוכה משקף את אופי משתתפיה ואת השיח המורכב שפיתחו במהלך שנות לימודיהם, בינם לבין עצמם ובינם לבין המרצים, המנחים והאורחים שפגשו לאורך הדרך.

המרחב הפיזי של התערוכה, על הדינמיקה המתקיימת בו בין חללים נפרדים והרמטיים ובין חללים פתוחים ואינטראקטיביים, כמוהו כמשל למרחב המורכב של היחסים המתקיימים באמנות בין הפרטי לציבורי", מספר פרופ' לארי אברמסון, ראש המחלקה.

אוצרים: גל וינשטיין, גלעד אופיר ויונתן אמיר

התערוכה תוצג ברחבי בניין המחלקה לאמנות רת תחומית בשנקר (עלית) בין ה-31-17 ליולי. שעות פתיחה: ימי א'-ה' – 22:00-10:00, ימי ו' – 13:00-10:00 ,ביום ראשון, ה-26.07, התערוכה תהיינה סגורה בשל ט' באב. רח' ז'בוטינסקי 8, ר"ג, בניין עלית.

מתוך העבודות שיוצגו:

לימור תמיר ויניב עמר // "שירותי סיכה ורחצה"

" בצומת "עלית" - בליבו הסואן של המרחב האורבאני-עסקי של רמת גן - ניצב מבנה ישן וכמעט סמוי מהעין בין המגדלים החדשים והיוקרתיים שסביבו. 40 שנה חלפו מאז שנעשה בו שימוש בפעם האחרונה, אך הוא עדיין נוכח במלוא קיומו הפיזי.

מהי אותה פיסה היסטורית? למה שימש המבנה והאם עדיין יש בו חיים? לימור תמיר ויניב עמר יצאו למסע מחקרי בן 9 חודשים בניסיון לבדוק מה מסתתר מאחורי דלתות המבנה וחלונות השבורים ומה מסתתר מתחת לרעפים הסדוקים שלו.

המיצג "שירותי סיכה ורחצה" הוא מסע לנבכי הנפש האנושית - היש מול האין, החי מול המת, גבריות ונשיות המתערבבים יחד. האם מה שאנחנו תופסים כ"מת" הוא אכן כזה? האם ארעיות יכולה להפוך לדבר קבוע, והאומנם הקבוע אינו משתנה? היכן מתחיל ה"האני" ונגמר ה"אחר"? ".

עזריה הדר // גבולות הזקנה הנשית

"בסדרת עבודות בטכניקות מעורבות נבחנים גבולות הזקנה הנשית. תוך שימוש בחומריות המאפיינת אותה וההיבטים הנפשיים שלה, מתקבלות יצירות מוגזמות במתכוון, המציבות את הצופה במצב אירוני מול דמות הזקנה, שכולה גיבורה בלתי שגרתית: לעתים היא נעלמת כרוח רפאים, לעתים היא גדולה ומאיימת על סביבתה. הציורים נוצרו מתוך דמיוני הפרוע, תוך הגזמה דרמתית ומופרכת להחריד, המשקפת פחד מאיבוד העצמאות המעטה שעוד יש לי כאישה."

ורדי יסמין //

"ההתפתחויות הטכנולוגיות המואצות של ימינו משתקפות ברצונו של האדם - הן כאינדיבידואל, הן כחברה - להשתדרג, לתקן ולשפר את עצמו. המוסדות שהוקמו בעבר לשם כך טיפלו בעיקר בחולים, אך כיום הם משרתים רבדים שונים של חשיבה זאת, בין היתר - מלחמה בזמן החולף.

המיצב מתייחס לטשטוש בין חוויות וזיכרונות אישיים ולהיעלמותו של הגבול בין הפרטי לציבורי. ה"מוסד" שהוקם בתערוכה נבנה כמקום ציבורי, א-פרטי, תוך שימוש בדימויים מוכרים, בהם: דלפק, מחיצה ומעקה. יחד עם זאת, הם מכילים ניגודיות המנכיחה את הפרטי ואת הציבורי. בתוך כך, קיר האיסכורית - המשמש לאתרי בניה - רומז על ההשתדרגות המתמדת של המקום שתפקידו לשדרג.

הניגודים הגלומים במיצב מנכיחים את האמביוולנטיות שלי כלפי המוסד ומאפייניו, כמו גם את החוויה ואת ההתבוננות החיצונית על הרצון להתפתח ולהשתדרג."

גולדמן אפרת //

Tsunami Score, a Musical Score: יצירה מוזיקלית המבוססת על הקלטת גלי הקול של רעידת האדמה שגרמה לצונאמי באוקיינוס ההודי בדצמבר 2004. באמצעות תוכנת מחשב הומר קובץ הסאונד המקורי לגיליון תווים.

The Beheading of the Buddha - Remake, Installation: שיחזור דיגיטלי של פיצוץ פסלי הבודהה הענקיים בעמק במיאן, אפגניסטן, במרץ 2001.

שרון דור //

"המציאות הישראלית הכתיבה מראשיתה מחיקה של זהות ארצות המוצא של המהגרים אליה – תופעה שמצד אחד מובנת, אך באותה נשימה היא בלתי-מתקבלת על הדעת. כך הפך העבר הרחוק (התנ"ך) להיסטוריה הנראית, בעוד שהעבר הקרוב (ארץ המוצא) הוא בגדר היסטוריה בלתי-נראית. כתוצאה מכך, בהווה (עכשיו) איני מרגיש קירבה למדינות המוצא של דור המייסדים, אף שלא עבר מאז זמן רב.

האם אוכל לחזור ולהיות שוב גרמני או מצרי? ואולי אני הישראלי הפוסט-כנעני? אני התוצר שהתנועות הציוניות רקחו בעמל רב במשך שני הדורות האחרונים: כמו נרקיס המסתכל על בבואתו המשתקפת במים, שיכול לראות רק את מה שהפך להיות ולא מה שהיה. הוא לא רוצה ליפול לתוך המים האלו, אבל הם מושכים אותו אליהם. אם יתמסר לנפילה, הרי שהסכים לקבל את מי שהפך להיות."

ברונשטיין אלאמר // אלית

"מיצב המשתמש באובייקטים המאפיינים את החוויה הפדגוגית הממסדית, בדגש על גופי חינוך (בהם: שולחנות, כיסאות ולוקרים). באופן זה נוצר חלל המספק הצצה לחייו של סטודנט לאמנות בימינו, מעין מקום היפר-ספציפי המתקיים ביחס לחומרים היפר-גנרים."

הבוגרים המציגים בתערוכה: אביב לין, אוסלנדר נתנאלה, בכר מוריה, בלנדין יאניס, ברונשטיין אלאמר, ברייר גל, גולדמן אפרת, האריס צביה, היידנספלד איתן, וייס שני, ורדי יסמין, חיים אבנר, טבת שרונה, לוינסקי יעל, לזרוס מוריאל, מרקוס תם, סחייק נמרוד, עזריה הדר, צדקה דניאל, צימרמן הדס, קציר אלעד, קראים מעיין, רוט נעמה, רוסו דוד, ריאבוב דקלה, שלסט סווטה, שמואלי אלונה, שמואלי דני, שסר יניב, שרון דור, תמיר לימור ועמר יניב.